האלף לך שלמה, אורח חיים רצ״טHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 299
א׳שא' במורה אחד שהורה שנמצא הזפק אחר המליחה והבהוב להשליך הזפק ורו"מ תמה עליו דהרי בדברים דאיסורא שכיח אסור להשליך הנה לדידי טב הורה דודאי דבר שאם הי' נמצא הי' אוסר בודאי בזה ודאי דאסור להשליך בלי בדיקה אבל בזה כיון דדעת כמה דהמליחה די בקליפה והזפק במקום קליפה וגם י"ל אולי הוי החטין כמעוכלין כבר כמ"ש בפוסקים ואין לומר דדוקא במעיים הוי כמעוכל ולא בזפק דהרי לשון הפוסקים דמתירין במליגה מטעם דהוי כמעוכל משמע בכל איזה אופן שנמצא הוא מותר מכח זה בע"כ מוכח דאף בזפק הוי כמעוכל וא"כ כיון דהוי ס"ס נהי דאם הי' נמצא אין להתיר אותו מ"מ להשליכו בלי בדיקה נראה דאין מזחיחין אותו ואף כי אם נזדמן לפני לא הייתי מיקל מ"מ אין לתפוס המורה אם הורה כן. והנה מ"ש דגם בזפק שייך עכול הנה אם שמלשון הש"ע בסי' תס"ז סעיף ט"ז נראה לכאורה להיפוך אך באמת המעיין שם בבאה"ג ובטור עצמו מוכח להיפוך עיי"ש בסוף סי' תס"ז מ"ש הטור דיש מתירין בזפק דהוי כמעוכל וא"א ז"ל כתב דאין ללמוד איסור מטומאה משמע להדיא הא אם הוי ילפינן איסור מטומאה אף בזפק הוי כמעוכל וא"כ להמקילין גם בזפק הוי גם בתחלה מביא י"א להדיא שמתירין אף בזפק לכך יפה כתבתי בעזה"י:
1