האלף לך שלמה, אורח חיים ש״אHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 301
א׳מעשה בא לידי שאפה בעה"ב סמוך לשבת ונשאר עוד קמח מעט שהי' לו לאפות ונמצא בנשאר חתיכת לחם קטן יבש מאד עד שלא הי' אפשר לגרור ממנו בצפורן אפי' כ"ש כמשמעו וגם הי' סמוך לשבת שלא הי' אפשר לרקד המותר בנפה והתרתיו דהנה הפמ"ג בסי' תנ"ג כתב עלה דח"י דבאם אין לו נפה ואין קמח אחר י"ל דסמכינן אשאלתות דבטל בס' ואמ"ד דיבש בטל תוך הפסח ומיקל שם אף בידוע דנתערב פירור אחד ואין לו נפה ולפ"ז נהי דהניח שם בצ"ע וגם אפשר דרק מכח אכילת מצה של מצוה הותר כיון דאין לו קמח אחר דוחה הדאורייתא להרבנן אך בנ"ד דאין ביטול מצוה בזה הי' נראה להחמיר מ"מ כיון דכאן אינו ודאי דהפמ"ג מיירי בודאי נתערב בו פירור אבל כאן דספק אם נתערב בו פירור וגם החמץ קשה מאד ובכל הדברים קיי"ל דאזלינן בתר שעת מציאותן ולא מחזקינן ריעותא יותר ממה דהוי לפנינו וכיון דהשתא יבש מאד וא"א לפרר בו כ"ש א"כ אין להחזיק ריעותא דלמא תחלה לח הי' רק כמות שהוא לפנינו משערינן וכעין זה איתא ביו"ד סי' ק"ד בעכבר בשומן אם כשבא לפנינו הוא קשה עי"ש ובפרט דכאן ס"ס דלמא גם תחלה כשנפל הי' קשה ואת"ל רך הי' דלמא מ"מ לא נתפרך ממנו ואף דהשתא הוי כמו משם אחד עיין סי' תס"ז סעיף י"א דכתב המג"א בשם הב"ח כעין ס"ס זו דלמא השתא נפל ואת"ל מקודם שמא לא נתרככה עד עתה ואף דהוי משם אחד שמא נתן בו טעם חמץ או לא וצ"ל כיון דהספק הוי במשהו דרבנן אמרינן ס"ס כהך א"כ ה"נ בנ"ד ועוד דתחלה צריכין אנו לדון אימתי נפל הוי כמו בספק על דכתב הש"ך בדיני ס"ס דהוי ס"ס כן ה"נ צריך לדון תחלה אימתי נפל לכך לא הוי משם אחד א"כ ה"נ יש לדון דלמא השתא נפל כשנתקשה הלחם מכבר ואחר יבשו נפל ואת"ל נפל כשהוא רך שמא מ"מ לא נשאר בו פירור ולכך כיון דכבר נאפה ממנו וגם השאר סמוך לשבת ואין שהות לנפות והוא איש עני דא"א לפסוק ולאפות ביום אחר התרתי הדבר ודאי יש לצרף השאלתות דחמץ בפ' ודעות דיבש ביבש בטל בצרוף טעמים הנ"ל:
1