האלף לך שלמה, אורח חיים ש״זHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 307
א׳שא' בחטין של שמירה רק שהיו קצת לחין ונתייבשו בתנור של פסח שכבר נצטנן רק שהי' חם מעט ונטחן ברחיים של יד אם מותר למצות מצוה כי ראה בח"א בהל"פ בתשובותיו סי' מ"א שאינו מתיר רק בשעת הדחק. הנה אין בזה בית מיחוש ובמח"כ של החיי אדם אין כאן פלוגתא כלל דמה שאוסרין קצת פוסקים מצה הנילושה במי פירות משום דאין באין לידי חימוץ היינו רק במ"פ דהם מין שאינו ראוי להחמיץ דמ"ש בתורה ל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות אין הכונה על הקמח לבד דאטו קמח לבד כתיב בתורה הרי בתורה כתיב רק מצה והיינו כולל כל דבר הגורם להיות נעשה מצה וכולל הן הקמח הן המים שמכשירין להיות מצה בשניהם בעינן שיהי' ממין הראוי לבוא לידי חימוץ ולכך אם הי' מ"פ אם נילוש בהם מעולם לא הוי ראוי לידי חימוץ לכך אין יוצאין בהם אבל אם נילוש במים בענין דמעיקרא הי' ראוי לידי חימוץ קודם שהי' קלוי ודאי דיוצאין בהם. ותדע דהרי בתורה אין כתיב העשי' רק האכילה דלא תאכל עליו וכו' ומזה ילפינן דבעינן ראוי לידי חימוץ א"כ נימא דבשעת אכילה יצטרך לבוא לידי חימוץ וזה א"א דכבר אפוי ולומר דיאכל עיסה הרי אינו דרך אכילתו בע"כ הכונה דהי' רק מקודם שנאפה ראוי לבוא לידי חימוץ א"כ ה"ה נמי קודם לישה אם נתייבש הרי עכ"פ קודם היבישות הי' ראוי לבוא לידי חימוץ והוי אפי' אריכתא שהתחיל מזמן היבישות ונגמר אח"כ ומיושב בזה כל הוכחת הח"א שבעצמו הוכיח מחלוט ואינך דיוצאין בו אף שאינו בא לידי חימוץ רק שנדחק דלא ידע לחלק הענינים ומה שחשש שם בסי' ט"ז דאם נתייבש הוי מ"פ עם מים הנה גם הוא העלה דאין בזה חשש כלל ואני מוסיף דכאן נתייבשו המ"פ ובנתייבשו המ"פ כמה מקילין בזה ובפרט דכאן נתייבש קודם שנטחן ואח"כ נטחן ונתבטל ודאי אין חשש ובפרט דאין כאן ודאי מ"פ רק חשש בעלמא העולה מזה עלי ועל צוארי לצאת בהם למצוה בשופרי שופרי לכל ירא שמים וראיתי בירושלמי פ"ב הלכה ד' והיידא אמר דאיכול יצא י"ח ברביכה ת"ל ושמרתם את המצות מצות שצריכה שימור יוצאין בה יצאת זו שאינה צריכה שימור וכו' ופי' הק"ע ברביכה חלות שנעש' בשמן במחבת וחלוטה ברותחין ורבוכה הי' בה שמן הרבה שא"צ שימור שלאחר שנחלטה העיסה בחמין אינה מחמצת עכ"ל מפורש אומר אף דהוי ממין שיוצאין בה ובא לידי חימוץ מ"מ כיון דעתה הוי חליטה ואינה צריכה שימור אין יוצאין בה א"כ גם בקלוי לא הוי ראוי לצאת בה מיהו ז"א חדא דבש"ס דילן לא הביא לימוד זה כלל דאם ס"ל לימוד זה לא הי' צריך להיקש לחמץ לומר מה שאינו בחמץ אין יוצאין בו רק הו"ל ללמוד מזה וגם הירושלמי הביא תחלה לימוד אחר שדוקא ה' מינים בעינן ולמה לא למד מזה דאחרים אין באין לידי חימוץ בע"כ פליגי אברייתא זו ועוד מ"ש הק"ע אינו מוכרח וי"ל לא מכח חליטה רק ברביכה היינו אם הוי כולו שמן או רובו אז מעט המים בטלין ואינו מחמיץ או הוי רק נוקשה ותחלה דאמר הך מ"ד דיוצאין במצה של יין ושמן היינו במחצה יין ומחצה מים אז הוי חמץ גמור ומה דמשני בתודה התם רביעית הוא היינו להיפוך אם הוי רק מעט שמן ורוב מים הוי להיפוך בטל השמן במים אבל אין הכונה מכח חליטה כלל:
1