האלף לך שלמה, אורח חיים שט״זHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 316
א׳במ"ש בסי' ת"ע שהבכורות מתענין בע"פ נלפענ"ד דהיינו דוקא לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו שאם יודע כשמתענה תענית אז אוכל בלילה סעודתו לתיאבון אז חייב להתענות אבל אם האדם חלש שביום שהוא מתענה א"י לאכול בלילה כלל מחמת חולשת התענית של יום או אף שיכול לאכול ע"י הדחק אבל אינו נהנה ממנו שיהי' אכילתו לתיאבון אז אף שהוא בכור אסור להתענות בע"פ ומצוה לו שלא להתענות ביום כדי לאכול מצה בלילה לתיאבון וכמו שקיי"ל לקמן בסעיף ג' במי שהוא איסטניס דמתענה כדי שיאכל בלילה לתיאבון אף ששאר אדם אסור לו להתענות בע"פ אם כוונתו לאכול לתיאבון מותר א"כ ה"ה להיפוך אם מרגיש בנפשו שאם אוכל בשחרית אוכל גם בלילה לתיאבון אבל אם מתענה אז מחמת חולשת התענית אינו אוכל בלילה לתיאבון אז מצוה לו שלא להתענות אף שהוא בכור ואף לפי הטעם שאיתא בספרים יש חשש סכנה בבכורים מ"מ כיון דכוונתו באכילתו לשם מצוה שומר מצוה לא ידע דבר רע ומה"ט מותרין לאכול על סעודת ברית מילה וכדומה דכל שיש מצוה בדבר ליכא חשש סכנה דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמו דקמ"ל לעיל סי' תנ"ה באם נפלה התקופה או מת בעיר שאין לשפוך מים של מצת מצוה וכן מבואר במג"א בסי' ר"ו שאם בירך על המים ואמרו לו שיש מת בעיר עיי"ש וה"ה נמי הכא דכל שכוונתו לצורך מצוה ליכא חשש סכנה ולפ"ז באם ע"פ בשבת שמתענין בה' אם יודע הבכור ומרגיש בנפשו שתמיד לאחר התענית הוא חלוש ולא יהי' יכול לבדוק בעצמו שיש טרחא בדבר וכדומה אז יתענה אף שאפשר לצוות לאחר לבדוק כיון דקיי"ל בכל דבר דמצוה בו יותר מבשלוחו א"כ עדיף טפי שיבדוק בעצמו לכך מותר לו שלא להתענות כדי שיהי' יכול לבדוק בעצמו ויקיים המצוה בו וכל כה"ג שומר מצוה לא ידע דבר רע כנ"ל נכון לסמוך בזה במלתא דרבנן:
1