האלף לך שלמה, אורח חיים שכ״גHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 323
א׳במ"ש בסי' תע"ה ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחברתה כא"פ עיין במג"א שכתב דלאו דוקא הוא רק שלא יהא מתחלת אכילה עד סוף אכילה כא"פ ועיין בחבורי עה"פ מה"ק שהארכתי בזה וכעת נראה סיוע גדולה לדברי ות"ל שהנחני בדרך אמת שמצאתי ברש"י מנחות דף ע"ה ע"ב ד"ה והוא שאכלן לאותן פירורין כשיעור אכילת פרס וז"ל שלא שהא בין פירור לפירור יותר מכא"פ דהתם הוי אכילה ויוצא בה י"ח עיי"ש א"כ מוכח להדיא מפרש"י דלא כהמג"א רק כל שלא הוי הפסק בין אכילה לחברתה בכא"פ מצטרף אף אם שהו האכילות יותר הרבה ומבואר דלא כהמג"א וברש"י ברכות ל"ז סיוע יותר ד"ה והוא שאכלן בכא"פ שלא ישהא משהתחיל לאכול שיעור כזית עד שגמר אכילת השיעור יותר מכא"פ וכו' ואם שהא יותר אין האכילות מצטרפות והו"ל כאוכל היום כחצי זית ולמחר כחצי זית וכו' ואין בו חיוב כרת אם חמץ עכ"ל ולכאורה תמוה שרש"י סותר אהדדי שבמנחות פי' כך שלא יהי' ההפסק כא"פ וברכות פי' להיפוך ולפמ"ש א"ש כמין חומר ולכך דייק רש"י במתק לשונו בשני מקומות דבמנחות שם סיים דהתם הוי האכילה ויי"ח כלומר לענין מצוה כל שלא שהא בין פירור לפירור כא"פ הוי אכילה כמ"ש בחידושי מכח כל הראוי לבילה וכו' אבל בברכות מיירי לענין חיוב חמץ דלא שייך כל הראוי לבילה לענין איסור כמ"ש בחידושי שם ולכך פרש"י דבעינן שלא ישהא מתחלת אכילה וכו' ולכך סיים ואין חייב כרת אם חמץ הוא כלומר לענין זה לא הוי הפסק כל ששהא יותר מתחלת אכילה אבל לענין מצוה שפיר מצטרף כל שלא הוי הפסק בין אכילה לאכילה כא"פ ות"ל שהנחני בדרך אמת גמור בס"ד:
1