האלף לך שלמה, אורח חיים שמ״וHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 346
א׳ומ"ש בנדון שתים שנשתתפו בקמחא דפסחא ואפו ער"פ אחר חצות מצת מצוה ומחמת שאחר הי' דר בכפר שמחוץ לתחום והלך לערב תחומו ולאחר שחשכה לו בא לבית האופה אחר בה"ש לחלק את המצות וגערתי בו וכו'. יפה צחקו עליו דמה ענין זה לברירה דנהי דאין ברירה עכ"פ כיון שחולקין אותם הוי כקנו זה מזה והחליפו זה בזה נמי עכ"פ הוי כקנה מצות ונמי יוצא בהם דעכ"פ עתה הוי שלו ואטו במצות בעינן שיהי' למפרע שלו רק כיון דבשעת אכילה הוי שלו יוצא בו ומה ענין זה למה דבדאורייתא אין ברירה ומכ"ש למ"ש השג"א והאחרונים דמה דאין ברירה הוי רק על למפרע אבל על להבא ודאי יש ברירה והבן זה. גם מה שחקר כיון דאכילת שבת אף ארעי קובע למעשר יתחייב בסוכה גם ז"א כלל דלענין מעשר בהתורה תלויה מה נחשב לתורה קבע לכך גם אכילת שבת דהוי מצוה זה קובע למעשר אבל באכילה בסוכה בדעת האדם תלוי מה נחשב לו קבע או ארעי ובאכילת ארעי אף בשבת נחשב לו ארעי ופטור מסוכה:
1