האלף לך שלמה, אורח חיים שנ״בHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 352
א׳בסי' תקנ"ו סעיף א' במג"א הטעם שאין מבדילין וכו' ואם כן מוכח דמפלג המנחה ולמעלה מודה הרמב"ן אם קיבל עליו התענית דאסור לאכול וכו' הנה לדעתי אין זה הכרח דשאני הבדלה דעושה אותו כלילה דאם הוי יום לא שייך הבדלה ובע"כ דעושה אותו בלילה ולכך כיון דבלילה חל עליו האיסור מדינא בזה השוה כבר הזמן הזה ללילה לכך מהני הקבלה שלו אבל היכא שהוא אינו עושה הזמן ללילה רק שמקבל על עצמו האיסור אכילה בזה אין סברא לחלק בין פלג המנחה או קודם דבשלמא לענין אם הוי הקבלה בזמן שמשוה את הזמן ללילה בזה יש סברא לחלק בין קודם פלג המנחה דהוי ודאי יום ואין בידו לעשותו ללילה בין אחר פלג המנחה דבלא"ה הוי לילה לר"י לכך אם מקבל על עצמו ללילה מהני קבלה שלו לעשותו לילה אך אם אינו עושהו לילה רק הקבלה הוי כגוף האיסור בזה כיון דאף לר"י אינו נאסר בכל האיסורין השייכין ליום המחרת עד בה"ש ולכך אם קבלו קודם מה לי פלג המנחה מה לי קודם ואם מקודם לא הוי קבלה אף מפלג המנחה לא הוי קבלה. ועוד בשלמא הבדלה הוי מעשה רב שהרי אם לא יועיל עשה ברכה למפרע לבטלה ולכך כל כה"ג הוי מעשה אלימתא ומהני לעשותו לילה וכיון דעשאו לילה אין קבלה לחצאין משא"כ בקבלה בעלמא דלא עשה בזה שום איסור אם לא יועיל קבלה שלו י"ל שפיר דאף מפלג המנחה לא הוי קבלה שלו כלום. והנה על גוף דברי הרמב"ן ק"ל דמונה שם דאין בין יוה"כ לט"ב אלא שזה ספקו אסור וזה ספקו מותר ומ"ט לא מנה נמי דביוה"כ אם קיבל עליו מבעו"י אסור ובט"ב אם קיבל עליו נמי מותר ומ"ט לא קאמר שם גם נ"מ זו:
1