האלף לך שלמה, אורח חיים ע״אHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 71
א׳במ"ש בסי' קנ"ג בהג"ה אסור לעשות דבר מאתנן והאריך המג"א בדיני אתנן ונסתפקתי באם הי' שוגג וסבר דאינו אתנן או שמותר לזנות אם נחשב אתנן כי אפשר דוקא במזיד הוי אתנן אבל בשוגג לא הוי אתנן כיון דהוי אומר מותר וגם י"ל דהוי נתינה בטעות אם ידע שהי' איסור לא הי' נותן א"כ אינו אתנן או אף בשוגג הוי אתנן וממ"ש בש"ס אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו דמחייבי מיתות ב"ד הוא ולמ"ל לזה הרי אפי' אם הוי מחייבי לאוין נמי קיי"ל דאין לוקה ומשלם א"כ אלו תבע לי' לא אמרינן זיל שלים ובע"כ דמחל לא הוי ראי' די"ל דמיירי בשוגג וקיי"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין לכך הוי אתנן ולכך מביא ראי' מחייבי מיתות דאפי' בשוגג פטורין מתשלומין וא"כ מוכח דגם בשוגג אפשר לומר דמיירי במזיד ולא התרו דהוי כשוגג לענין חיוב תשלומין (גם י"ל דאלו מיירי בזונה כותית או שפחה ובצינעא ליכא לא מלקות ולא מיתה לכך מוכיח מחייבי מיתות כמ"ש התוס' דבע"כ בהכי מיירי שם עיי"ש) ולכך מוכיח מחייבי מיתות ולענין אתנן הוי אתנן כיון דהוי מזיד אבל בשוגג ממש י"ל דאינו אתנן אך יש להביא ראי' להיפוך דהרי אם הי' שוגג ודאי לא הי' חייב ליתן לה האתנן כדקיי"ל ביו"ד סי' קי"ט באם מכר לו טריפות בשוגג דאין מנכה לו מן הדמים וא"כ הול"ל אתנן אסרה תורה אפי' בשוגג ואלו תבעה לי' לא הוי חייב לשלם ומ"מ אם נתן הוי אתנן מזה מוכח דדוקא בקבד"מ דחייב עכ"פ לצי"ש לכך הוי אתנן אבל בשוגג דאף לצי"ש פטור לא הוי אתנן מיהו אין זה ראי' גמורה דלהוכיח מזה לא הי' אפשר די"ל דלמא מיירי במזיד וכמו שהקשו התוס' שם ולכך מוכיח דרק אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו וכמ"ש התוס' דזה מוכרח דמיירי קרא בהכי אבל לפי מה שמוכיח דאף דאלו תבעה לי' בדינא פטור מ"מ הוי אתנן י"ל אף בשוגג הוי אתנן וצע"ב. [והנה בהיותי בזה ראיתי במשל"מ פ"ד מאיסורי מזבח הלכה י"ג שהביא דברי מהרי"ט בח"ב חלק חו"מ סי' כ"ו שכתב וז"ל ושמא אפי' חיוב אין כאן עליו כיון דאמר לה בטלה זה והיא לא זכתה בו והמשל"מ כתב עליו דמפורש הוא בהרא"ש שחייב לשלם בתורת שכירות עכ"פ עיי"ש והובא בהרא"ש ר"פ השוכר את הפועל ואני תמה יותר דהרי קו' המהרי"ט ג"כ מבואר שם בהרא"ש ותירוצו ובאמת הי' נראה לחלק הענינים דהיכי דליכא חיוב מלקות ומיתה בענין שאינו פטור מכח קלבד"מ אז ודאי הוי כמו שכירות דעלמא דנתחייב בלי קנין כן ה"נ בזה אבל היכא דשייך חיוב מיתה או מלקות בענין דאף אי נימא דחל החיוב לשלם מ"מ אלו תבעי לי' בדינא קמן הי' פטור מלשלם רק דנ"מ אם חל החיוב אז עכ"פ לצי"ש חייב לשלם וכן אם תפס לא מפקינן מיני' אבל אם אין החיוב חל אז אף לצי"ש פטור ותפיסה לא מהני א"כ בזה י"ל דאינו דומה לשכירות דעלמא דשם חל החיוב מדינא אז חל אף בדבור אבל בזה כיון דאף אם יתחייב לא יצטרך לשלם א"כ גרע כח שכירות זה י"ל דנהי דלצי"ש חייב היינו אם גזלו ממש או הזיקו היזק ממון ממש או אם עשה איזה קנין להתחייב בו אבל בדבור בעלמא כיון דאינו רק דיבור והוא דיבור גרוע הוי במקום מיתה או מלקות י"ל דלא חל החיוב בדבור כלל ואפשר דבזה נסתפק המהרי"ט והרא"ש מיירי היכא דליכא חיוב מלקות או מיתה ולדינא צ"ע בכל זה:]
1