האלף לך שלמה, אורח חיים פ״אHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 81
א׳שא' בא' שקנה בית ובו הי' בהכ"נ ובתנאי שיוכל להתבטל ובעת המכירה התנו המוכרים שלא יתבטל הבה"כ לעולם רק שיוכל למכור המקומות לאחרים שלא התפללו שם עדיין אך אנשי בה"כ לא ילכו דרך ביתו רק יפתחו להם פתח דרך חלון והלוקח לא מיחה באנשי בה"כ והניח לילך דרך ביתו כמקדם ואחר שנה נסע הלוקח לאה"ק וקם בנו וסגר בה"כ כי אביו נתן לו במתנה ובשט"מ לא כתב כלום מהבה"כ שיהי' לעולם וגם בא בטענה שיש לו רשות לסתום דרך ביתו לכך בודאי אין להם רשות כלל בבה"כ אף אם ירצו לילך דרך אחר להבה"כ וגם שיש לו כח למכור המקומות ואנשי בה"כ טוענים מיצר שהחזיקו בו רבים כי הלוקח הניח להם שנה אחת ואף שימכור המקומות האמצעיות הבה"כ א"י למכור. תשובה. בדין מיצר וכו' אין לו ענין למה שבה"כ אין לו חזקה ושרשו של הדין מבואר בסי' שע"ז ולכאור' מוכח מן הסמ"ע סק"א דדוקא אם החזיקו גם רבים דעלמא לא בני העיר לבד אך י"ל התם הכונה אם החליפו מדעתו אבל שלא מדעתו גם בבני העיר הדין כן ובסי' קס"ב בהג"ה סעי' א' ובסמ"ע סק"ח מוכח דאף בבני העיר לבדם נמי שייך דין מיצר ושם מוכח דל"ב חזקה ג"ש וטענה אך כבר כתבנו דבזמנינו לא שייך זה כמ"ש הרמ"א קס"ב דבזה"ז דינא דמלכותא דינא ולכך אם יכול להשיג רשות בדיניהם לסתום הדרך דרך ביתו יכול לעשות כן כי הבית קנה אבל למכור המקומות של בה"כ כיון דהלוקח עדיין חי ולא מכר לו הבה"כ הוי הבן נגד המקומות כאיש אחר וא"י למכור עד שיתן לו אביו כו"ה או ח"ו בהעדר אביו לכך כ"ז שלא נתן לו אביו כו"ה א"י למכור המקומות רק לסתום הדרך יכול ולשנותו אין לו כח בשום אופן בין בחיי אביו בין אחר מותו ולזה לא מהני כו"ה כי גם אביו אין בידו לבטלו לגמרי. ובגוף הדין אם במיצר וכו' בעינן ג"ש וטענה או לא נ"ל לחלק דבאם הוי הדרך לילך למקום מצוה לבהכ"נ ובהמ"ד או מקוה בזה כיון דאמרינן דניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' אז מן הסתם ניחא לי' שילכו דרך ביתו בזה הוי אומדנא דמחל והקנה לחלוטין להם ול"ב ג"ש וטענה אבל היכא דהדרך לסחורה או לטייל אז הוי אומדנא להיפוך דאין דרך אדם לוותר ממוני' בזה בעינן ג"ש וטענה וי"ל דלכך דייק הרמ"א בסי' קס"ב שהם הולכין לטבילה ולתפלה ולמ"ל זה ילכו מה שילכו אך הכונה בזה צריך ג"ש וטענה וגם אם הוי ג"ש וטענה לא הי' מועיל בזה דינא דמלכותא דאטו אם יקנה אדם איזה בית ושדה מאחר יועיל דד"מ ליטלו ממנו זה ודאי אינו ולכך ודאי מוכח מדברי הרמ"א דל"ב טענה ולכך דייק לטבילה ולתפלה בזה ל"ב טענה והוי מעלה אך כנגדו הוי חסרון דמהני בזה דד"מ אבל אם הליכה לדבר בעלמא אז בעינן טענה וכיון דבעינן טענה בעינן ג"ש ואז אם הוי אינו מועיל דדמ"ד בזה כן נ"ל להכריע בזה מיהו בנדון כזה דהוי לתפלה ל"ב טענה וג"ש אך מועיל בזה דדמ"ד אך מטעם אחר א"י למחות בהם בלי כו"ה מאביו. ועוי"ל דלא שייך בזה דין מיצר כיון דהראשון אף דהניח להם כמה שנים לילך דרך ביתו מ"מ הי' יכול לסתום הדרך כ"ש שירצ' ול"ש בי' מיצר דבידו לבטל כל הבה"כ כפי תנאו א"כ בידו לסתום הדרך ג"כ וז"פ וא"כ כיון דהוא הי' יכול לסתום אף הלוקח נהי שהתנה עמו שלא יבטל הבה"כ לגמרי מ"מ כיון דנתן לו רשות לסתום א"כ מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו לכך מכר לו כח זה שהי' לו לסתום בכ"ש שירצה כמו שהוא הי' יכול לעשות כן דנהי דהתנה עמו שלא יבטל הבה"כ מ"מ לענין זה שייר לו כח לסתום הדרך כאלו הי' יכול לבטל הבהכ"נ לגמרי.
1
ב׳ומה ששאל אם אחד יכול לעכב וזה פשוט דיכול לעכב דאיך בידם לאבד זכות אחר ודאי יכול לעכב:
2