האלף לך שלמה, יורה דעה קי״דHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 114
א׳שאלה עכו"ם מכר תרנגול לישראל ולכמה ימים בא לבית ישראל הקונה ושאל אותו במסל"ת אם כבר נרפא הצרעת שסביב הצואר וסיפר איך שחטף את התרנגול עוף שנקרא טשילאן שהוא טורף עופות קטנים רק שהוא הציל אותו מיד הטורף ורק עשה קרע כנגד הצואר ובדקו תיכף וראו גרר יבש סביב הצואר וכעת נרפא הצרעת והיא בריא ושלם. תשובה. נראה דאין נאמן הנכרי ואין דומה לנדון של המהר"ם מלובלין בטו"ז סי' מ"ח חדא דשם גופו חולק הטו"ז ואף להש"ך והתב"ש שמסכימין עמו דהוי כגילוי מלתא בעלמא ומקורו נראה כן שלמד מן הש"ס סוף יבמות דף קכ"ב ע"א דקאמר לכשתהא הפונדקית נאמנת הוציא להם מקלו וכו' מוכח דהיכא דהוי אומדנא דתפיסתו מוכחת עליו נאמן הנכרי אף במקום שלא הי' נאמן בלא"ה זה נראה טעמו דמהר"ם מיהו נראה דאינו דומה לנ"ד די"ל התם נאמן דהוי כפועל כיון דעסיק במלאכתו ולדעת הרשב"א עדיף פועל מעד דעלמא ולכך זה צירוף להך סברא דהוי כגילוי מלתא גם שם הוי דבר הגורם ריעותא בידו ומכח דהוי שמה המסמר אבל כאן אין לנו גילוי מלתא על הריעותא דנהי דחזינן הגרר דלמא הוי מכלבא או מקניא ומנין לנו גלוי מלתא דהוי זה מן הטורף לכך נראה דא"נ הנכרי. ונדון הגרר דנתרפא נראה דאין לנו להחזיק ריעותא שהי' מעל"ע ויכול לסמוך על הס"ס להיתר. ונדון אם מהימן לי' הנכרי דמפורש בסי' ט"ז ובסי' קכ"ט דאסור אם מותר למכרו לאחר או לנכרי ואין לחוש שמא ימכרנו לישראל. נראה דזה אסור מכח דלפ"ע לת"מ דאדרבא זה גרע טפי דהרי אם השני הוי שוגג וא"י אם הוי איסור מכ"ש דשייך בזה לפ"ע וא"כ כיון דלדידי' מהימן לי' הנכרי ומכיר שהוא אמת איך יכשיל את חברו וז"פ. אך עלה ברעיוני הערה אחת דמה פריך בפסחים כ"ב ולר"א והרי אמ"ה וכו' טעמא דלפ"ע הא לא"ה שרי וכו' נימא דמיירי שלא הי' ידוע שהוא אמ"ה רק דנכרי אחד או ב' העידו שהוא אמ"ה ואז לנכרי חברו אסור כיון דלו מהימן עדות הנכרי ובפרט אם יש ב' נכרים א"כ אסור לו לאכול דמהימן לי' ולישראל מכח הנאה מותר דלא מהימן לי' הנכרי ורק משום לפ"ע אסור דלנכרי שפיר מהימן לי' ואסור לי' ומזה הי' נראה לי להוכיח דמה דמהימן לי' אסור היינו רק מדרבנן ולא מה"ת וא"כ יהי' מוכח מה דנסתפק המשל"מ בפ"ה ממלוה ולוה אם בדרבנן שייך לפ"ע ומזה יהי' מוכח דבדרבנן לא שייך לפ"ע וא"כ כיון דתנא בברייתא דאסר מכח לפ"ע בע"כ בידוע שהוא אמ"ה מיירי וא"כ לפ"ז הי' נראה כיון דמהימן לי' רק דרבנן מותר לנכרי אחר בודאי דהוי ספקא דרבנן וגם לישראל עצמו נראה דמותר דכיון דלא שייך בדרבנן לפני עור רק מכח מסייע ידי עוברי עברה וזה הוי רק במזיד לא כשהשני א"י שהוא אסור. אמנם קשה כיון דקיי"ל ב"נ נהרג בע"א ודיין אחד א"כ הרי קיי"ל ביש לו חזקת היתר אין ע"א נאמן לאסרו וא"כ נימא דהוי ע"א שזה אמ"ה ולישראל כיון דהבהמה היתה תחלה בחזקת היתר הנאה אין ע"א נאמן לאסרו ונגד הנכרי נאמן ע"א כי לו הוי כאיסור ודאי כיון דהוא נהרג בע"א לכך שייך בו לפ"ע וא"כ קשה מה פריך לתרץ דנ"מ לדין זה וצ"ע וא"כ אין לנו ראי' דמהימן לי' רק דרבנן. שבתי וראיתי דאכתי ראי' הנ"ל נכונה דקושיא הנ"ל א"ש די"ל כיון דתנא תרווייהו ביחד כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ וא"כ בודאי מיירי בחד גוני ואי מיירי שלא הי' ידוע רק ע"פ ע"א א"כ בנזיר דהוא ישראל אין ע"א נאמן לומר שהוא יין כיון דיש לו חזקת היתר טרם שנדר וא"כ למה יעבור אלפ"ע ובע"כ מיירי שהי' ידוע שהוא יין וא"כ דומיא כן מיירי באמ"ה לב"נ ופריך שפיר אך אכתי קשה לתרץ במהימן לי' דבזה בין בנזיר בין בנכרי במהימן לי' אסור לו ושייך לפ"ע בזה כיון דלדידי' אסור ובהנאה להנותן מותר ובע"כ מוכח דמהימן לי' רק דרבנן כנ"ל. ועוד ראי' דמהימן לי' רק דרבנן ממ"ש הרמ"א בסי' קכ"ז דאפי' מהימן בלבו יכול לומר איני מאמינך ובשאר איסורין א"י כן ואי ס"ד דמהימן לי' אסור מה"ת גם ביי"נ הו"ל להיות אסור דכל דתקון רבנן כעין ש"ת תקון אך אם מהימן לי' הוי רק דרבנן לכך הם אמרו והם אמרו דבדרבנן הקילו ובשל תורה החמירו לכך העיקר נלפענ"ד דמהימן לי' רק דרבנן ומ"מ לא מלאני לבי לעשות כן הלכה למעשה מיהו היכא שיש עוד צד להקל יש לצרף גם זה לסניף. (ועיין בסוף הספר מ"ש לכאן):
1