האלף לך שלמה, יורה דעה קט״וHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 115
א׳שא' בנכרי אחד שחתך בפרה ברגלה בסכין למעלה מארכובה נגד צ"ה ונעשה רגלה נפוח והיתה צולעת על רגל זה ולאחר ג"ח ילדה הפרה ולד אם חלבה מותר. הנה רו"מ צידד להיתר עפמ"ש בגבעת שאול להתיר החלב בפרה צולעת בבוקא דאטמא וספק אם איעכול ניבי' ומכח ס"ס שמא לא נשמט הירך ושמא לא איעכול ניבי' וא"כ ה"נ הוי ס"ס שמא לא נפסק הגידין ושמא רק אחד מן הגידין גם הביא בשם תשו' בית יעקב והובא בבה"ט שכתב דאם נגחה שור בכרסה ונעשה נפוח אף דיש לחוש שמא ניקב רוב הכרס וכו' ושמא נקבו אחד מן האברים הפנימים מ"מ מותר החלב דמוקמינן בחזקת היתר. הנה יפה כתב רו"מ דדבריו ודאי תמוהים דמ"ש מכל ספק טרפות דלא מוקמינן בחזקת היתר ואין לדמות זה דאם נמצא סרכא דהחלב מותר מקודם ג"י לא מבעיא דגם זה אינו מוסכם ויש דעות דגם שם החלב טרפה ולא מוקמינן בחזקת היתר מיהו מזה לא הי' תמוה כ"כ די"ל דש"ה דכעת הוי ודאי טרפה מיהו יותר תמוהין דבריו דהרי הוי ס"ס לאיסורא שמא נקבו אחד מן הדקין ואת"ל לא ניקב שמא נקרע הכרס החיצונה והוי ס"ס לאיסורא וס"ס עדיף מחזקה. ומ"ש רו"מ ראי' מג"ש אין ראי' דהרי קיי"ל דשם אונס חד לא הוי ס"ס וא"כ בשלמא בנדון הג"ש כיון דהוי ב' ענינים שונים דשמוטת הירך הוי מעשה בפ"ע ועיכול ניבי' הוי מעשה בפ"ע וזה בלא זה לא מטריף לרוב הפוסקים לכן שפיר הוי ס"ס ואינו דומה לשם אונס חד הוא דהתם חד מעשה הוא דאנו מסופקין על ביאה זו אם נעשה באונס או ברצון אבל התם תרי מעשה הוי והוי ס"ס אבל בנ"ד הוי רק ספק שמא נפסקו רוב הגידין או לא וא"כ הוי רק חד שמא ואינו ס"ס ועוד התם מהיכי תיתי ניחוש שמא איעכול ניבי' הרי אין אנו רואים ריעותא בניבי' רק אנו רואין שצולעה וזה אינו עדות על עיכול ניבי' רק על שמוטת הירך ושמוטת הירך מביא לידי חשש עיכול ניבי' וא"כ כיון דשמוטת הירך נמי אינו ודאי רק ספק לכך תחלה צריכין אנו לדון על גוף החשש המביא לנו לחוש לניבי' והיינו אם נשמט הירך או לא ואח"כ אנו אומרים אף אם נשמט הירך עדיין אולי לא איעכול ניבי' לכך אין זה דומה לשם אונס חד הוא אבל כאן הרי רגלה נפוח וחתוך ידעינן ואין לנו לספק רק על הצ"ה אם נחתכו ואין אחד גורם לחברו להתחיל בו תחלה ולכך תיכף י"ל אולי נפסקו רוב הגידין והוי שם אונס חד מיהו נראה לצדד להקל מטעם אחר כיון דבאמת רוב בהמות כשרות רק דהתב"ש בסי' כ"ט כתב דלכך לא אזלינן בתר רובא באתייליד ריעותא מכח דחזינן דיצאה מן הרוב כיון דאתייליד ריעותא והחוו"ד בסי' נ' כתב מכח דהתחיל בה מעשה הטורף עיי"ש והנה תינח בשאר ספק טרפה כגון מים בראש דהוי עכ"פ התחלה באותו דבר שנטרף בו אבל בזה הרי בצ"ה ליכא ריעותא לפנינו רק ברגל א"כ ברגל אין בו שום טרפות כיון דהעצם שלם א"כ לא התחיל בה מעשה הטורף ולפ"ד התב"ש נמי דוקא באם נעשה ממילא כגון שנפלה וכדומה אז שייך לומר דיצאה מן הרוב דרוב אין נופלין מעצמן וגם עי"ז יש לחוש דממילא אתייליד בה ריעותא המטריף דאין לומר דראוי לאוקמא בחזקת שלא נעשה מעשה דכל מה דהוי ממילא אינו בכלל מעשה כמ"ש התוס' ביבמות קי"ט (ובבכורות) לענין רובא התלוי במעשה דכל דהוי ממילא לא נחשב תלוי במעשה עיי"ש מכ"ש בזה דלא נחשב מעשה דבא ממילא ממש אבל בנדון בזה לא נעשה ממילא רק ע"י הנכרי בכונה דכל דעושה בזה בכונה אינו יוצא בזה מן הרוב ולכך בזה שפיר מוקמינן לי' בחזקת כשרות מכח הרוב דרוב בהמות כשרות גם בזה כיון דהוי בידי אדם נחשב מעשה ממש ושוב ראוי לאוקמי בחזקת שלא נעשה מעשה ואין לחוש לפסיקת הגידין דראוי לאוקמא בחזקת שלא נעשה והרי זה אלים טובא דאפי' רוב לא מהני בזה ברובא דתליא במעשה ולכך יש כאן ב' חזקות חזקת כשרות דמעיקרא וחזקת שלא נעשה מעשה ולכך בתרתי חזקות ודאי דמותר ואינו דומה לאם שחט בסכין ספק אם נגע בושט ולא אמרינן חזקה זו התם שאני דהוי ספק בשחיטה ועיין בש"ך בסי' נ"ו שהביא בשם הרשב"א שכתב דספק בשחיטה אסור אף בלא שכיח עיי"ש וא"כ כיון דבשחיטה חיישינן אף למיעוטא ולא מהני רוב ה"ה נמי דלא מהני חזקה זו דלא נעשה מעשה דלא עדיף מרובא ולכך חיישינן אף למעשה ועוד דהתם כיון דאף משהו בושט מטריף ובמשהו לא נחשב מעשה כ"כ ובזה לא אלים החזקה דלא נעשה מעשה אבל בצ"ה דבעינן פסיקת רוב הגידין זה הוי מעשה אלימתא בזה אלים החזקה דלא נעשה מעשה דומה לחילוק זה הוא לאין אדם אוסר דשא"ש וע"י מעשה רבא אוסר ובמעשה זוטא אין אוסר א"כ חזינן דמעשה זוטא לא נחשב מעשה רק מעשה רבא א"כ י"ל גם בזה הוי כן דחזקה דלא נעשה מעשה הוי רק במעשה רבא לא במעשה זוטא ולכך בנ"ד יש להתיר מטעמים הנ"ל.
1
ב׳ומה שהק' על הפמ"ג ולב"ש שכתבו כ"פ דהיכי דלא נודע לנו רק אחר שנעשה דרבנן אמרינן סד"ר לקולא והקשה לפמ"ש הש"ך בסי' נו"ן דלכך כל ספק טרפות לחומרא מכח דשכיח טפי לאיסור וא"כ מה מהני בזה סד"ר. הנה לפי דבריו יפה השיב דכוונתם הוי מכח דצירוף חזקת היתר להמיעוט ונעשה פלגא ופלגא ולכך בדאורייתא מחמירין ובדרבנן מקילין אך באמת שגה בזה יראני נא היכן כתב כן הש"ך ואדרבא הש"ך בסי' נו"ן כתב להיפוך דבכל הספק טרפות הצדדין שוין ואזלינן לחומרא כיון דנולד ריעותא מחיים ובהפ"מ מתיר רק באיזה מקומות דמקילין בספק כתב שם הש"ך מכח דההיתר שכיח טפי ודבריו לא נמצא כלל בש"ך:
2