האלף לך שלמה, יורה דעה י״חHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 18
א׳ע"ד שא' בנדון השוחטים שגונבים זה מזה. הנה ודאי לפי הדין הי' יכול רו"מ לפסול שחיטתו לגמרי כי אם השוחט אסור ליקח שכר מן הכשרות יותר מן הטרפות דיש חשש בשביל הנאת ממון להכשיר א"כ נהי דבאינו נוטל יותר ליכא חשש זה היינו באם אין רואין שחשוד אממונא אבל אם רואין דחשוד אממונא ואוהב ממון של גזל ודאי דיש לחוש דיבוא להכשיר הטרפה בשביל ממון שיתנו לו ובזמן הזה מאן דחשוד אממונא חשוד על הכל ואף דקיי"ל חשוד על הגנבה לא חשוד על השחיטה הנה זה אינו מוסכם דהרי איכא חד תירוץ דנתן לאחר לשחוט אבל י"ל דחשוד גם על השחיטה ועוד דעתה נשתנו האנשים וכי ח"ו שנאכל משחיטת הגנב וכה"ג כתב הח"י ה"פ סי' תמ"ח דבזה"ז כולם עובדי להכעיס נינהו לכך מה"ד הי' ראוי לאוסרו אך היות כי אין בידנו להעמיד הדת על תלו לכך אם ישבעו בפועל ממש שלא יגנבו יותר זה מזה ואם יגנוב יהי' אסור לו לשחוט לעולם וישבעו כן עד"ר אז יתיר להם לשחוט ויהי' אהבה ביניהם אך מי שירצה להיות שוחט בלי שבועה יאסור לו שחיטתו לעולם ויהי' נדחה מפרנסתו בלי חשש ופקפוק כלל. ומה שתמה עמ"ש בטוד"ת להוכיח דבדיקת הריאה דרבנן מקרבן תמיד ועז"כ שמא הי' שם בדיקת פנים הנה לא עיין בלשון במשנה פ"ג דתמיד בסדר הקרבת התמיד לא זכר כלל שיעשה שום דבר קודם זריקה רק אח"כ וכן עיין בלשון הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ו הל"ב וז"ל והמדשן מדשן את המזבח בשעה שזה שוחט את התמיד ואח"כ זורק את הדם זה שקבלו עכ"ל מוכח דאין שום מעשה בין שחיטה לזריקה וז"פ וברור:
1