האלף לך שלמה, יורה דעה קצ״וHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 196
א׳שאלה באם בא ע"א והעיד לפנינו שכלי זה נטרף באיזה טרפות והוא אסור להשתמש בו ואחר זמן מה בא ע"א והעיד שהכשיר הכלי כדינו בליבון בהגעלה או שהעיד ע"א על מקוה שנחסרה או שנפלו בה מים שאובין ופסלוה ואח"כ בא ע"א שהמקוה נתמלאה והכשירוהו או שאר ענינים כדומה לזה אם חוזר להכשרו או לא. תשובה. הנה זה הלכה רווחת בישראל דאין ע"א נאמן להתיר באתחזק איסורא ומפורש יוצא מהרמב"ם פט"ז מסנהדרין במ"ש יראה לי דא"צ עדים אלא בשעת מעשה וכו' דבע"א המעיד שזה חלב נחשב אתחזק איסורא ולוקה אח"כ עליו עיי"ש א"כ ה"נ הי' נראה דכאן כיון שהעיד ע"א שזה נאסר הוחזק באיסור על ידו ושוב אין ע"א נאמן באתחזק אך נראה ג' חלוקות בדבר דאם לא הי' להדבר חזקת היתר מעולם דאז מן הדין ע"א נאמן לאסרו אז נאמן מתורת ודאי לא ספק לכך כיון דאיתחזק איסורא ע"כ שוב אין ע"א נאמן להתירו כיון דאתחזק איסורא אבל אם הי' להדבר חזקת היתר מתחלה ובא ע"א להוציאו מחזקת היתר אז אם העיד להבע"ד בפניו ואמר לו בפניך נעשה זה או שידעת רגלים לדבר כענין המבואר בפוסקים סי' קכ"ז דמהני מטעם שתיקה כהודאה אז ג"כ הוי אתחזק איסורא ואין ע"א נאמן אח"כ להתירו אבל אם לא אמר לו בפניך נעשה זה או שידעת רגל"ד אז נהי דהוי שיטת הראב"ד וכמה פוסקים העומדים בסייעתו דגם בזה נאמן לאסרו אף שהבע"ד שותק מכח שאינו יודע בירור הדבר ג"כ נאמן העד לאסור ולכך גם בזה נאסר ע"פ העד לדינא וכמו שהכריע כן הש"ך בס"ק ט"ז מיהו בזה כיון דעיקר יסודו של הש"ך היינו מכח דמבעיא בש"ס אם ע"א נאמן באתחזק איסורא להתיר ונהי דלא אפשטא וחיישינן לחומרא מ"מ להיפוך לענין איסור צריכין אנו לחוש לחומרא עיי"ש זה עיקר טעמו א"כ כיון דמכח ספקא אתי עלה א"כ שוב אם מעיד אח"כ ע"א להתיר נאמן הוא ממ"נ דאם ע"א אינו נאמן נגד החזקה א"כ לא נאמן העד לאוסרו כלל וחזקה שהוחזק באיסור עד הנה בטעות הוא כיון שהי' בחזקת היתר אז אין ע"א נאמן לאסרו נגד החזקה ואם נימא שע"א נאמן נגד החזקה ונאמן לאסור א"כ מכ"ש דנאמן להיתר ושוב נאמן לומר דנעשה לו הכשר וממ"נ יש להאמינו בזה ובפרט דאיכא ס"ס ג"כ כיון דלפי משמעות הש"ך מה דאין ע"א נאמן באתחזק הוי רק מכח ספק א"כ שוב הכא איכא ס"ס דלמא הלכה כדעת התוס' דאין ע"א נאמן לאיסור בלי שתיקה כהודאה וא"כ לא נאסר כלל ואם נאמן דלמא ע"א נאמן להתיר באתחזק לכך כה"ג נראה דנאמן העד להכשיר ולפ"ז דמה דאינו נאמן באתחזק איסורא הוי רק ספק ממילא נראה במלתא דרבנן נאמן אף באתחזק דספק דרבנן להקל להסוברים דאף באתחזק ספק דרבנן להקל עיין באחרונים סי' ק"י א"כ ה"נ בדרבנן נאמן אף באתחזק ואף לדידן לדינא אף אם נחזיק זה לספק אם בדרבנן באיתחזק איסורא להקל או להחמיר מ"מ נראה דבדין זה מותר בדרבנן דהוי ס"ס דלמא ע"א נאמן להתיר אף באתחזק ואת"ל דאינו נאמן דלמא הלכה כמ"ד ספק דרבנן להקל באתחזק איסורא ושוב אזלינן לקולא בדרבנן דהוי ספק דרבנן להקל ואמרינן דנאמן ע"א אף באתחזק וכעין ס"ס זו איתא גבי דם ביצים דלמא לא הי' במקום האוסרו ואת"ל הי' דלמא הלכה כמ"ד דם ביצים דרבנן וכו' וכן בציר דגים עיי"ש וכן נראה לומר ס"ס זו בכאן ונראה להקל במלתא דרבנן בע"א באתחזק אף דאינו בידו וכן משמע מהרמ"א סי' קכ"ז סעי"ג שכתב בקטן דאם אתחזק איסורא אינו נאמן והיינו באין בידו דבידו נאמן כמ"ש הש"ך עיי"ש וכן כתב המג"א סי' תל"ז א"כ מוכח דגדול נאמן אף דאתחזק איסורא בדרבנן ובע"כ מטעם הנ"ל ודוחק לומר דנקט כן בשביל שני קטנים דאפי' שנים אין נאמנים באתחזק איסורא חדא דלשונו לא משמע כן ועוד דזה פשיטא דב' קטנים כחד גדול דמיא ואם גדול אינו נאמן מכ"ש דב' קטנים לא מהני:
1