האלף לך שלמה, יורה דעה ר״הHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 205
א׳במ"ש בסי' ק"ס סעי"ט אפטרופוס שהלוה מעות יתומים כו' לפ"ז נראה באם הלוה בר"ק עדיף דאם הלוה דרך היתר באם הלוה מעות יתומים לזמן ואח"כ כלה הזמן ונשתהא עוד המעות זמן מה ביד הלוה. והנה באם עשה דרך היתר בעסקא נפלנו בפלוגתא בין הטו"ז לספר מים קדושים שהביא הלב"ש בהל' רבית שלט"ז קיים עדיין העסקא ולספר מים קדושים בטל העסקא ובחדושי מכבר הבאתי בשם הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל שרצה לומר דבהיתר הנהוג עכשיו אף הטו"ז מודה כיון שכתבו האחרונים שהיתר שלנו הוי שמחויב להיות עוסק לטובת המלוה ואחר שיעלה כך וכך המגיע להנותן יהי' אח"כ בהלואה וא"כ כיון דנעשה תוך הזמן הלואה שוב לא פקע ונהי דשם לא דחיתי כל זה מ"מ יש לפקפק בזה לדינא ולכך נראה דהיינו דוקא אם הלוה דרך עסקא אבל אם הלוה ממש בר"ק ואעפ"כ ביתומים אם הרויח חייב ליתן להם חלקם הנה בזה י"ל אף החולקים על הטו"ז מודים בזה דהרי באמת בפוסק לזון בת אשתו וכן בצבור ששכרו ש"צ וכדומה בכל אלו קיי"ל דאמרינן דע"ד ראשונה הוא עושה ולמה ישתנה דין עסקא בע"כ הוי הטעם כך דהנה בבת אשתו וש"צ הוי הדבר לטובה להאשה וש"צ ובהם אין מקום לספק אולי ניחא להו או לא ניחא להו ואין ספק רק בהמתחייב אם נשאר חיובו או לא בזה אמרינן דמסתמא ע"ד ראשונה נתחייב משא"כ בעסקא דאם הוי עסקא יש בו מעלה שיקבל שכר אבל יש כנגדו חסרון אולי יהי' נאבד ויהי' מפסיד מחלקו ואם הוי הלואה יש בו ריעותא שלא יקבל שכר אבל יש בו מעלה שאין בו חשש הפסד הקרן וכיון דאמרינן בעלמא בוצינא טבא מקרא וקרנא עדיפא לי' כו' ולכך יש ספק גם בהנותן אולי לא הסכים להיות עסקא רק עד זמן זה ואח"כ ניחא לי' טפי להיות הלואה להיות בטוח בקרן מלהכנס בספק ולכך כיון דהספק בשניהם אולי לא ניחא למקבל ואולי לא ניחא להנותן בזה כל דהוי בשניהם הריעותא דלא ניחא להו לא אמרינן דמסתמא ע"ד ראשונה הוא נשאר והוי כעין ס"ס דלמא לא ניחא להנותן ואת"ל ניחא להנותן דלמא לא ניחא למקבל לכך ס"ס עדיף מחזקה ולכך לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא מה שכבר הי' עסקא ולכך תינח בעלמא אבל ביתומים כיון דיהבינן מעות דידהו קרוב לשכר ורחוק להפסד א"כ בזה ודאי הוי טובת הנותן ואין ספק רק במקבל דכיון שבאחריות אין הפסד ליתומים א"כ לדידהו ודאי ניחא להו ואין ספק רק במקבל ודאי דומה לבת אשתו וש"ץ ושכירות בית וכל הענינים דכל הנשאר סתם הוי ע"ד הראשונה ומודים כ"ע שחייב ליתן כבראשונה ונמשך הענין תמיד וא"כ ה"ה בהלוה בר"ק מעות יתומים כיון דקיי"ל דאם הרויח חייב ליתן להם ואם הפסיד הוי לעצמו בזה נמשך הענין תמיד ואין חולק בדבר כלל וכמו אם הי' מותר להלות בר"ק והי' מלוה ברבית לשנה או בלוה מעכו"ם או לעכו"ם בר"ק דבכה"ג ודאי אין ספק בדבר שנמשך הענין יותר מהזמן שקבע ואף אם הלוה רק על שנה ונמשך כמה שנים חייב רבית בעד כל שנה דזה הוי כעין שכירת בית וש"צ וכדומה וא"כ ה"ה בשל יתומים כיון דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד ודאי דנמשך הענין כל הימים ואין חולק בדבר כלל כנלפענ"ד נכון לדינא. ונדון אם מותר ללות ברבית לצורך סעודת מצוה עיין במג"א סי' רמ"ב ובפמ"ג ועיין בחבורי לתורה פ' בהר משנת תקפ"ט לדינא היתר בזה.
1