האלף לך שלמה, יורה דעה ר״דHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 204
א׳ראיתי לבאר כאן בדין הבאנקצעטטיל אשר יש בינינו בזה"ז אם יש בהם צד ריבית כגון אם לוה עשרה באחד עשר וכן אם לוה עשרה בעשרה אם יש בזה מיחוש ריבית או לא. ולכאורה הי' נראה דאסור אף להלוות עשרה בעשרה כיון דיש בזה שינוי הזמן דלפעמים צריך ליתן אותם הרבה בעד אדום זהב או כסף ולפעמים מעט וא"כ הי' לדמות זה למה דאסור ללות סאה בסאה שמא יתייקר וכן נמי דינר זהב בדינר זהב אסור ללות לדינא דש"ס מטעם דחשיב פירי ויש לחוש שיתייקר וא"כ ה"נ במכ"ש שאותן הב"צ המה נחשבין פירי לגבי דינרי כסף וא"כ יהי' אסור ללות עשרה בעשרה אם אין לו מעט מטעם דאפשר שעתה המה בזול בעד דינרי כסף ושמא יתייקרו בנתיים והוי ריבית. מיהו כל העולם אין נזהרים בזה ולוין וחלילה לחשוד שכולם עושים שלא כדין ונעלם מהם דבר זה גלל כן נראה דבאמת דבאותן הב"צ אף אם לוה עשרה בי"א לית בי' איסור דאורייתא כיון דהו"ל שטרות ואין גופן ממון וממעטי מכלל ופרט כמו קרקע ולית בהו איסור ריבית דאורייתא וכמ"ש הב"י בסי' קס"א ומה שתמה הטו"ז עליו יפה השיב החוו"ד בזה שאם מלוה לו שטר ואינו ערב לו בעד הממון ש"מ שיחזור הוא שני שטרות אחרים ג"כ ולא יערב לו על הממון ודאי ליכא בזה חשש ריבית דאורייתא אף אם לוה עשרה בי"א (גם להטו"ז היינו רק בשטר שלוה לגבות גוף הממון אבל בנדון הב"צ אינו עומד לגבות הממון רק להוציאו כך אף הטו"ז מודה דלא שייך בי' ריבית של תורה) רק שמדרבנן אסור כמ"ש הטו"ז בסי' קס"א שגם בעבדים אסור מדרבנן בריבית והביא ראי' מנכש עמי ואעדור עמך. ולפ"ז כיון שהוא רק מדרבנן ממילא בשוה בשוה לא אסרו כלל ולא חששו שמא יתייקר כיון דאף בתוספת ממש לית בי' איסור דאורייתא ואינו דומה לסאה בסאה או דינר בדינר דהתם בתוספת איכא איסור דאורייתא ממש לכך אמרינן אף בסאה בסאה משא"כ היכא דבתוספת ליכא איסור תורה אז בשוה ליכא איסור כלל ולכאורה ראי' לזה ממה דאמרינן דאם אומר אדם לחברו נכש עמי היום ואעדור עמך למחר אסור ולא אסרו אף באם אומר ואנכש עמך למחר דשמא בנתיים יתייקר אלא ודאי כיון דזה נחשב כקונה עבד וכמ"ש הטו"ז בסי' קס"א ולא הוי בזה ריבית דאורייתא כלל אף בתוספת רק מדרבנן ולכך בשוה מותר לגמרי מיהו מזה אין ראי' גמורה דא"כ לשיטת הפוסקים דלא דרשינן בזה כלל ופרט ובכל דבר הוי ריבית דאורייתא וא"כ למה לא אסרינן באם אומר ואנכש עמך למחר וצ"ל דשאני הכא דאם אומר נכש עמי היום לא הוי הלואה רק שכירות ודוקא בהלואה אסרו סאה בסאה ולא במקח וכמ"ש הטו"ז ר"ס קס"ב וה"ה נמי בשכירות דהוי לענין זה כממכר וכמו שמבואר הלשון בחו"מ סי' רכ"ז שכתב דזה הוי כקונה עבדים לזמן ולכך לא אסרי זה בסאה בסאה במקח מיהו מצד עצמו מוכח מדלא אסרי במקח סאה בסאה מוכח משום דאף בתוספת בזה ליכא איסור דאורייתא ה"ה נמי בשטרות כה"ג ואף דאנן קיי"ל לחומרא דאף בכל דבר יש איסור ריבית מן התורה וכמ"ש הטו"ז והש"ך דכן משמע מלשון המחבר בר"ס קס"א מ"מ היינו דוקא לענין גוף הריבית בתוספת כיון דהוי ספק פלוגתא בדאורייתא אזלינן לחומרא אבל לענין סאה בסאה כיון דלכ"ע הוי רק בדרבנן וא"כ הוי ספק דרבנן אם שייך בזה גזרת סאה בסאה או לא ולכך אזלינן לקולא ומותר ללות עשרה בעשרה כנ"ל להמליץ היתר בזה:
1