האלף לך שלמה, יורה דעה רמ״בHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 242
א׳ע"ד שאלתו במי שנדר שלא לפרוע חוב אביו ואביו הניח לו ירושה אבל לא כנגד כל החוב ונדר ע"ד המקום ועד"ר והם היו ה' אנשים שלא לעשות דבר בלי רצונם אם יכול לפרוע משל עצמו אם מהני לו התרה ואם בעי כלל התרה. ואם לסמוך ע"ד מהר"ם מלובלין בתשובה שאם נדר ע"ד המקום ועד"ר שלא לעשות מצוה דלא בעי כלל התרה וגרע טפי מה שאומר ע"ד המקום כיון דדעת המקום לעשות מצוה א"כ גם דעת הרבים בטלה. והנה דעת המהר"ם אין נראה כלל דנהי דדעת המקום לעשות מצוה מ"מ אולי הוי דעת המקום שיתיר לו אבל לא ניחא לי' שיעשה בלי היתר כיון דגם קיום הנדר הוי מצוה משום לאו בל יחל וראיה דהרי עד"ר נמי מתירין לו לדבר מצוה ומכח דמסתמא ניחא להו שיעשה המצוה וכמ"ש בש"ך בסי' רכ"ח ס"ק ס"ה ומ"מ בלי התרה לא מהני והרי בודאי רבים לא ניחא להו שיבטל המצוה ומ"מ בעי התרה ולכך ה"נ בעי התרה. מיהו נראה בזה אף התרה לא מהני דאין זה דבר מצוה וש"ס מפורש דר"פ אמר פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו הרי אף משל אביו לא נחשב מצוה לגבייהו ומכ"ש משל עצמו דהא אינו חייב לכבדו רק משל אב ולא משל בן אפילו בחייו כמ"ש הרמ"א סי' רמ"ב ומכ"ש אחר מותו ודאי אינו חייב לכבדו משל בן לכ"ע לכך אין כאן מצוה כלל ופשיטא דחל הנדר ואין בו מצוה כלל:
1