האלף לך שלמה, יורה דעה רנ״הHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 255
א׳מ"ש בנדון חכם שהתיר שדעת כמה דאין לחכם לאסור ותמה מן הש"ס ברכות פ' הרואה. הנה בתשובתי מכבר הארכתי בזה אך קו' רו"מ ל"ק כלל דהרי מפורש ברמ"א דבעינן חלה הוראתו וא"כ י"ל דהתם לא חלה הוראתו עדיין לכך אסר רק מה שיש להקשות ע"ז הוא על הש"ך בסי' רמ"ב ס"ק נ"ב דחכם שאסר אין חברו רשאי להתיר כתב הש"ך בפשיטות דבעינן חלה הוראתו ואיך לא הרגיש דאין זה מוסכם דהרי לדעת הרמ"א בחלה הוראתו גם מה שהתיר אינו רשאי לאסור ובע"כ לדידהו מיירי הש"ס בברכות בלא חלה הוראתו ומוכח שם דחכם שאסר אף בלא חלה הוראתו א"י להתיר והפוסקים דס"ל דבחכם שאסר בעינן חלה הוראתו הם ס"ל בע"כ דחכם שהתיר אף בחלה הוראתו יכול לאסור וא"כ נהי דהש"ך הביא לקמן הרבה פוסקים דס"ל דמותר לאסור אף בחלה הוראתו מ"מ כאן הו"ל לחוש להיפוך לחומרא ולמה כתב זה בפשיטות ותמי' גדולה על הש"ך וא"ל דהתם הטעם כי היכא דלא לגרורי אבתריה רק דהוי ס"ד דלקולא לא מהני זה דלשון כי היכא דלא לגרורי אבתריה דמשני לא משמע כן דמשמע דהמקשן לא ידע מהך סברא כלל רק הוי ס"ל דמדינא מותר להחמיר גם עיין בבל"י דבזה"ז לא שייך דין זה שחכם שאסר ומכ"ש חכם שהתיר עיי"ש והוא נכון וכו':
1