האלף לך שלמה, יורה דעה ש׳HaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 300
א׳מה ששאל ע"ד האיש שביקשו להושיב אותו במאסר והלך בלילה ותלה א"ע אם לדונו כמאבד עצמו לדעת או לא. תמה אני איך נעלם ממנו דבר פשוט במקומו דמאבד עצמו לדעת אינו רק בשמעו ממנו תחלה שיעשה כן וכאן לא שמעו ממנו תחלה שיאבד עצמו מיהו שבתי וראיתי בש"ע וי"ל דכוונת רו"מ כיון שראוהו דואג תחלה הוי כמ"ש בש"ע שראוהו מיצר עצמו ונפל ומת הוי נמי כמאבד עצמו לדעת ויפה כוון רו"מ בזה. והנה לדעתי ודאי הוי כמאבד עצמו לדעת וראי' מדברי הש"ך יו"ד סי' קנ"ז ס"ק א' וז"ל וכתב בהגהת סמ"ק דאותן קדושים ששחטו עצמן שלא סמכו דעתם לעמוד בנסיון קדושים גמורים הם וראי' משאול ומביאו ב"ח מיהו כתב הא"ח שם שיש חולקין שאינו יכול להרוג עצמו וכו' הרי דדייק בלשונו שנתייראו שאין יכולין לעמוד בנסיון והיינו שיכופו אותם להשמד ח"ו בזה הם קדושים ואף בזה יש חולקין אבל היכא דלא הוי חשש כפי' לעבור על ד"ת ודאי הוי מאבד עצמו לדעת ואין שום ראי' להיתר בזה. ומה ששאל אם לקוברו בין שאר מתים הנה זה דין הש"ס ומפורש בש"ע דאין קוברים רשע אצל צדיק וכיון דהוא איבד עצמו לדעת א"כ כל המתים צדיקים נגדו ודאי ראוי לקברו בפ"ע לא בין שאר המתים.
1
ב׳ובנידון הקדישים ודאי כיון דמפורש בש"ע דאין קורעין עליו וכו' אין לו דין ז' ולמ"ד לענין קדיש וכן כל אבלים קודמין לזרעו בענין הקדישים. ובהיותי בזה תמה אני על הש"ך בסי' שמ"ה סק"ו שכתב בשאול המלך שהרג א"ע שנתיירא שהפלשתים יעשו בו כרצונם ויהרגוהו דמשמע מכח פחד הריגה הרג א"ע וסותר דברי עצמו שבסי' קנ"ז הנ"ל בשם הגהת הסמ"ק משמע שפחדו הי' פן יכופו אותו להמיר ולא יוכל לעמוד בנסיון לכך הרג עצמו ולא בשביל חשש שיהרגוהו והעיקר כמשמעות דברי הפוסקים בסי' קנ"ז:
2