האלף לך שלמה, יורה דעה ש״אHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 301
א׳מה ששאל באחד שהי' עליו חובות הרבה ונטל סכין וחתך בצוארו ותיכף בא בנו וחטף הסכין מידו והרופא אמר שממכה זו נרפא רק אחר יו"ד ימים פגע בו המלאך בגופו ומת וגם בשעת מעשה אמר שרוצה לקבל תשובה והתודה אם נקרא מאבד עצמו לדעת. תשובה. לא זכר רו"מ אם אמר שיעשה כן תחלה דאם לא אמר תחלה פשיטא דאין לו דין מאבד עצמו לדעת כמבואר ואף דאח"כ הודה אאמע"ר אך דין זה ברור דאינו בכלל מאבד עצמו לדעת מתרי טעמי חדא כיון שהי' עליו בע"ח ואחז"ל כל מי שיש עליו נושים נחשב כנידון בשני דינים שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וא"כ זה גרע ממיתה ונחשב כב' מיתות גם בזמן הזה מי שאין לו לשלם מושיבין אותו במאסר וכבר אחז"ל דשבי קשה מכולם ולמדו מקרא וא"כ זה אינו מאבד עצמו לדעת וכמ"ש בסי' שמ"ה סעיף ג' דמי שהוא אנוס כשאול המלך אינו מאבד עצמו לדעת ועוד שנית כיון דרק חשב לעשות ולא עשה בזה אין המחשבה כמעשה וכמשאחז"ל בש"ס בכמה דוכתא ביקש לעשות ולא עשה ומה גם דאח"כ נתחרט והתודה ודאי אין לו דין מאבד עצמו לדעת ותדע מדלא קמ"ל בש"ס ופוסקים דאפי' אם אמר אעלה לגג ואפיל וכו' ואח"כ אירע שנהרג בע"א נמי יש לו דין מאבד עצמו לדעת בע"כ מוכח דבכה"ג אין לו דין מע"ל ומכ"ש כשאח"כ נתחרט והתודה.
1
ב׳ומה שהביא רו"מ פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בדין מאבד עצמו לדעת אם מתאבלין עליו. הנה לדינא הוי זה למותר כי אין לנו אלא דברי הש"ע בסי' שמ"ה שסתם כדעת הרמב"ם דאין מתאבלין על המאבד עצמו לדעת ולא הביאו רו"מ רק לפלפולא ומה שהקשה על הרמב"ן דס"ל דמתאבלין עליו הרי כיון דהוי האבל יקרא דשכבי הוי ראוי שלא להתאבל כדי שיהי' לו כפרה כמו בהרוגי מלכות (עיי' לח"מ פ"א מאבל שהרגיש בזה) ולדעתי לק"מ ע"פ המורגל בפי העולם דהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב ומקור לזה עיין בחבורי עבודת עבודה וטוטו"ד מה"ג ח"ב ולקמן סי' תקפ"ב עיי"ש ולכך הנה הרוגי ב"ד נהי דעבר על מיתת ב"ד מ"מ יש לו חלק לעוה"ב ולכך ראוי שיהי' לו כפרה ולכך אין מתאבלין עליו כדי שהבזיון יהי' לו לכפרה אבל המאבד ע"ל אין לו כפרה ולכך אף שיהי' לו בזיון לא יהי' לו כפרה ולכך מה בצע אם יהי' לו בזיון נמי לא יהי' לו כפרה ולכך שוב מתאבלין עליו והוי חומרו קולו כן נראה נכון דעת הרמב"ן ולדינא אין לנו אלא דברי הרמב"ם וש"ע:
2