האלף לך שלמה, יורה דעה שכ״אHaElef Lekha Shlomo, Yoreh Deah 321
א׳מה ששאל אותי לומר לו המקום מה שהעולם אומרים דהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב אי' מקומו. זה שאלת הראשונים ואני בחבורי על מס' ע"ז כתבנו שי"ל דבמה דשאל ר"ח בן תרדיון מה אני לעוה"ב מוכח כן דהיינו שכוונתו הי' כיון דר' יוסי תמה עליו שמלכות זה מן השמים המליכוהו למה עשה להיפוך א"כ חייש דהוי כמאבד ע"ל לכך שאל מה הוא לעולם הבא ומה שהשיב לו כלום מעשה בא לידך בארתי בעזה"י ביאור נכון עיין בטוטוד"ק (הנדפס מחדש ש' תרס"ג) תשובה רפ"ב מהש"ס סנהדרין גבי ג' מלכים וד' הדיוטות עיי"ש וכעת נראה עוד ממשאחז"ל דההולך אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב ולכאורה הוא תמוה למה יהי' חמור מן העושה מעשה שדוד המע"ה אמר דוד שבא על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב ולמה אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב אך הכונה כיון דהולך בנהר הוא הולך במקום סכנה רק שבטוח בו ית' שיעשה לו נס ויצילנו אך אם הולך אחר אשה בנהר והוא מהרהר בעברה לא יעשה לו הקב"ה נס וכיון דהולך במקום סכנה ואינו שומר עצמו הוי כמאבד ע"ל ואין לו חלק לעוה"ב. ועוי"ל ממשאחז"ל גבי תמר שנוח לו לאדם להפיל עצמו לכ"ה ולא ילבין פני חברו ומה קמ"ל בזה פשיטא דהנופל לכ"ה אינו רק איבוד הגוף והמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב א"כ פשיטא דחייב לעשות כן אלא ודאי דמאבד ע"ל אל"ח לעוה"ב וא"כ כיון דבידו להציל עצמו ואינו עושה והוי מאבד עצמו לדעת ונמי אין לו חלק לעוה"ב לכך קמ"ל דמ"מ טוב לעשות כן כיון דאינו מאבד ע"ל רק כדי שלא ילבין פני חברו אין זה מאבד ע"ל ומוכח מזה הא מאבד עצמו בלי טעם זה אל"ח לעוה"ב. שנית להנ"ל מה שרצה לדחות ממ"ש דוד שבא על א"א מיתתו בחנק דהול"ל בקיצור דוד שבא על א"א יש לו חלק לעוה"ב ומזה רוצה להוכיח דדוקא אם הומת בחנק אז יל"ח לעוה"ב ודוד נצטרע ונחשב כמת זה לק"מ דהרי הם שאלו לו דוד שבא על א"א מיתתו במה וכיון דהם שאלו לו מיתתו במה הוכרח להשיב להם על שאלתם שמיתתו בחנק ועוד אם כדבריו למה אמר להם ואתם מלבין פ"ח ברבים וכל המלבין פ"ח ברבים אל"ח לעוה"ב למ"ל כל זה הול"ל בקיצור דאתם אין מיתתכם בחנק ואל"ח לעוה"ב מוכח הא לא הוי מלבין פ"ח אף דאין מיתתם למטה נמי יש להם חלק לעוה"ב. גם מה שדימה רו"מ מצורע לנדון בחנק ז"א דנהי דהוי מצורע כמת היינו רק כמת על מטתו אבל לא כנדון בב"ד וראי' ממה דקיי"ל בהלכות אבלות בני מומרים בן הנהרג דוחה לבן המת מוכח דבן המת אין לאביו כפרה כיון שמת על מטתו כן ה"ג הוי מצורע כמת על מטתו אבל לא נחשב כנהרג בב"ד. וגם מה שרצה דלכך ההולך אחורי אשה בנהר אל"ח לעוה"ב מכח משאחז"ל דטוב מראה עינים באשה מגופה של מעשה. ז"א חדא דח"ו לומר דעונש הרואה יהי' עונשו חמור מבא על א"א דמשכחת לה בבא על א"א ראי' ג"כ במזנה ביום ובדוד הי' ראי' כמ"ש דראה אשה רוחצת וחז"ל לא כוונו רק להזהיר אדם מן הראי' והיינו שלא יאמר הראי' אין בה איסור לזה אמרו דודאי הבא על א"א אפי' בלילה דליכא ראי' נמי חייב מיתה לכך ידע האדם דטוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה בלילה לכך ודאי הראי' אסורה מיהו לעונש אין מזהירין מה"ד אבל לומר דהרואה עונשו חמור מן העושה ז"א נראה כלל ועוד אם כפי דעת רו"מ למה אחז"ל ההולך אחורי אשה בנהר הול"ל כל הצופה בנשים או המסתכל בנשים אל"ח לעוה"ב ולמה אמרו דוקא ההולך אחורי אשה בנהר מוכח כמ"ש ובמקום שאחז"ל כל המסתכל בנשים לא זכרו כלל שאל"ח לעוה"ב לכן נראה ברור כמ"ש ויא"ל ועלינו יערה רוח הבורא וישים חלקנו באלו שיש להם חלק לעוה"ב:
1