המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב י״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 14
א׳ה"נקודה הנפלאה" של הרמב"ם בפיה"מ בכריתות (פרק ג' משנה ד'), שמקשה, מדוע לא יחול איסור בשר בחלב על חלב מצד איסור מוסיף של איסור הנאה, כשם שחל איסור מוקדשים על איסור חלב מטעם זה? והוא מתרץ עפ"י ה"נקודה הנפלאה" שכל תוכנה היא, ששאני מוקדשים שיש בהם ציור של איסור הנאה בלי איסור אכילה, אבל בשר בחלב האיסור אכילה והנאה חד הוא62כדי לבאר יותר נראה נכון להביא את לשון הרמב"ם בספר המצוות ל"ת קפז, ולמקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית איסור אכילתו ובישולו שתי מצוות ולא תמנה איסור הנאתו מצוה בפני עצמה. ידע המקשה כי איסור הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפ"ע, מפני שהיא והאכילה ענין אחד, כי האכילה מין ממיני הנאה ואמרו בדבר שהוא לא יאכל, אמנם הוא דמיון מדמיוני הנאה והכונה שהוא לא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו, והוא אמרו כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וכו'., ובמקום לומר מיגו דחל איסור הנאה חל איסור אכילה, הלא יש לנו לומר גם להיפך, מיגו דלא חל איסור אכילה לא חל ג"כ איסור הנאה, והסבר הדברים בקיצור הוא רק זה63האחרונים ביארו את דברי הרמב"ם בשני אופנים. האופן האחד הוא כדרכו של הגאון המחבר, וכבר קדמו ברע"א מערכה ט וזה לשונו, דכל איסורי ההנאה נגרר מכח איסור האכילה דהתורה אמרה דכל בשר בחלב הנאסר באכילה נאסר גם בהנאה, וא"כ אין שייך לעשות מזה איסור מוסיף דבתחילה אנו צריכים לדון על האכילה לחוד אם ראוי לאסור לאכול ואם יחול אזי תיאסר בהנאה ומשו"ה גבי חלב בחלב דהאיסור אכילה עצמו אין ראוי לחול ולא מיתסר בהנאה, עכ"ל הרעק"א. והדרך השניה היא, שלא נאמר איסור מוסיף או כולל רק באופן שבו יכול ההיתר לחול לבדו, ומיגו שחל על ההיתר חל גם על האיסור, אבל כשאיסור אחד זקוק לשני אזי כשם שאינו חל על אחד מהם כך אינו חל על השני. וזוהי כוונת הרמב"ם שאיסור אכילה והנאה אינם איסורים נפרדים אלא שאיסור הנאה מישך שייך הוא באיסור אכילה ואי אפשר לזה לחול בלא זה. וראה גם כריתי ופליתי סי' פז סקי"ג. ולפי זה ביאר המנחת חינוך מצוה שסח אות טו את דברי הרשב"א בתשובה ח"א סי' תרטו מדוע האוסר את עצמו ביין לא חלה עליו נזירות, אף על פי שכעת הוא נאסר גם בתגלחת וטומאה, והיינו לפי הנ"ל שכיון שאין נזירות לחצאין ועל יין אינה חלה, שוב אינה יכולה לחול כלל. גם האור שמח שבועות פ"ד ה"י ביאר לפי דברי הרמב"ם שהאסור ביום מסוים, ואחר כך כלל גם יום אחר, שאי אפשר שייאסר היום ולא ייאסר מחר, לא אמרינן בזה אין איסור חל על איסור. אולם בקובץ הערות סי' ל, הקשה משבועות כח, ב האוסר על עצמו תאנים וחזר ואסר על עצמו תאנים וענבים שמיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים (ראה תוס' שם ורמב"ם שבועות שם פ"ד הי"ד), והתם נמי הרי לא יחול על ענבים לבד, כיון ששבועתו היתה על תאנים וענבים. והוכיח מכאן הקובץ הערות שביאור דברי הרמב"ם הוא כגדר הראשון. וע"ע קה"י כריתות סי' ו., שהכלל שהסבה צריכה להיות קודם המסובב הוא גם כן בסבה עיונית, ואם לא שייכת שם קדימה בזמן, עכ"פ צריכה להיות קדימה בעיון, ואיסור מוסיף שאנו אומרים מיגו דאיתוסף איסור הנאה איתוסף נמי איסור אכילה, זהו סבה עיונית, כלומר, שהאיסור הנאה הוא סבה להאיסור אכילה, ואנו קוראים זאת סבה עיונית, כי, כאמור, סבה מציאותית צריכה לקדימה בזמן לפני המסובב, וכאן הלא באים האיסור אכילה ואיסור הנאה ביחד, אבל עכ"פ סבה עיונית היא, כי הלא רק ע"י האיסור הנאה הנתוסף אנו באים לאיסור אכילה ולא להיפך, והקדימה של הסבה לפני המסובב הוא בזה שאנו צריכים לצייר מציאות של איסור הנאה בלי איסור אכילה, וממילא זה גורר גם איסור אכילה, בבשר בחלב כיון שאי אפשר לצייר כלל איסור הנאה בלי איסור אכילה, הרי זאת כבר אומרת להביא סבה ומסובב ביחד, וכשם שאי אפשר סבה ומסובב באופן מציאותי ברגע אחד, כך אי אפשר סבה ומסובב באופן עיוני שיבואו שניהם בתפיסה עיונית אחת.
1
ב׳וזה היא באמת "נקודה נפלאה", באשר כי הכלל הזה, שהוא כמעט מושכל ראשון יאיר לנו אור נוגה בכמה דברים, כאשר נראה להלן, ובצדק מאיר על זה הרמב"ם בעצמו שם בפה"מ הנ"ל "ואנו מיעדין עליה לפי שהיא מפתח לענינים אחרים".
2