המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב י״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 13
א׳עד כאן דברנו במושגי הסבה והמסובב במציאות58הגאון המחבר נקט כאן רק כמה מן הדוגמאות המפוזרות בש"ס ובפוסקים ל'באין כאחד'. על דוגמאות נוספות, ראה: בית האוצר שם, ופרי עץ הדר (להר"נ אתרוג) ערך באין כאחד. אולם הציר עליו סובב הגאון המחבר לדון בכל מקרה ומקרה האם זו סיבה גורמת או סיבה מונעת, שייך ברובם ככולם של הדוגמאות אותם השמיט הגאון המחבר., כלומר, בשני מעשים או במעשה ודין שהאחד משמש להשני בתור סבה, שכאמור צריכה הסבה להיות באיזה רגע קודמת להמסובב, וזהו באמת הסימן לדבר59בדקדוק נקט הגאון המחבר בלשונו 'סימן', משום שמצינו בסיבה ומסובב גם אלו שהם סיבות מציאותיות, שהסיבה באה בזמן לאחר המסובב, והיינו באותם מקרים בהם יש חלות 'למפרע' כדוגמת תנאי לפי הבנתו של הגר"ש שקאפ, כלומר, שעל ידי הקדימה אנו מכירים מי מהם הוא בכלל סבה ומי בכלל מסובב, כאשר כן הדבר גם בהופעת הטבע שתמיד ההופעה הסבית קדמה באיזה זמן לההופעה המסובבת60ראה לעיל בהערות באות א, שמצינו גם סיבה ומסובב במציאות החלים באותו זמן, וכדוגמת הרמב"ם במלות ההגיון שער השנים עשר שעלית השמש קודמת לאור היום אע"פ שהם שניהם יחד, כי עלית השמש היא סיבת אור היום. כמו כן יש לשים לב שבדרך כלל פעולה ונפעל, הגם שמבחינה הגיונית נמצאת בין המצב הקודם למצב הנפעל, וכגון שבירת כלי שנמצאת בין היותו של הכלי שלם להיותו שבור, מכל מקום פעולת השבירה אינה לוקחת זמן, והחפץ שלם עד לרגע נתון, ומכאן והלאה הינו שבור, ופעולת השבירה רק שינתה את מצב החפץ בלא שהיא עצמה תתפוס זמן.
ויעויין בריב"ש סימן רצג בענין הטובל במקוה מצוצמצם שמכיל רק ארבעים סאה והגוף וזה לשונו, ואף אם יצאו לפעמים מן המקוה מעט מן המים, מחמת תנועתם, בשעה שמתכסה כל גופו, כיון שהמקוה מצומצם, שאינו מכיל כי אם מים מצומצמים וגוף האדם, מ"מ טבילה כשרה היא. שהרי כיון שהוא טובל בנחת ולא בקפיצה, הכסות כל גופו במים קודם ליציאת המים, קדימת סבה, וגם קדימה זמנית, כי כל תנועה היא בזמן. עכ"ל הריב"ש. והנה יש להעיר בדברי הריב"ש כמה הערות. א. לכאורה באופן העמדת דברי הריב"ש המים לא היו צריכים המים לצאת כלל, שהרי המקוה מכיל מקום לכל המים ולגופו, אלא אם כן יורד שלא בנחת ואז יתכן שתקדם יציאת המים להתכסות גופו. אולם אפשר שהמדובר כאן הוא על גודש המים (ונצטרך לומר דמקרי קיווי וגם אין בהם פסול זוחלין אף שבודאי יצאו מן המקוה, וראה ריב"ש שם שבמים היוצאים מן המקוה ועתידים לחזור ליכא פסול זוחלין כיון שמן המקוה באים ואליו הם שוים, ואכמ"ל). ב. גם אם נימא שהמים יוצאים, אכתי אין כאן קדימת הטבילה ליציאה משום שברגע שראש הטובל שוה למי המקוה עוד קודם שנתכסה כבר מכילים המקוה את כל הכמות והיציאה וההתכסות באים כאחת. ג. גם מה שכתב הריב"ש שיש כאן קדימה זמנית משום שכל תנועה היא בזמן, צ"ע שהרי גם הטבילה היא בתנועה ואם כן כל התנועות באות כאחת וכשם שגלגל המסובב גלגל אחר, אין תנועת הגלגל הראשון מקדימה את תנועת השני בזמן כי אם בסיבה הכי נמי כאן (אא"כ נימא כדלעיל שקודם בא גודש המים המטהר ואז יוצאים המים מן המקוה), וצ"ע. ויעויין חזו"א מקוואות בליקוטים סי' ו אות ג שביאר היטב כוונת הריב"ש., אכן מלבד זה אנו מוצאים בהלכה הרבה סבות שאפשר לקוראן רק בשם סבות עיוניות, כלומר, שבמציאות אמנם באים שניהם, גם הסבה וגם המסובב, בבת אחת מבלי שום קדימה לאחד אף בכל שהוא, אלא שסוף סוף אי אפשר לנו לגשת בעיון אל המסובב מבלי לתפוס מקודם ברעיוננו את הסבה, וכשם שאי אפשר סבה ומסובב באופן מציאותי ברגע אחד, כי אי אפשר סבה ומסובב באופן עיוני שנשיג שניהם בתפיסה אחת61ראה מה שכתב הגאון המחבר במבוא פרק יא אות ח..
ויעויין בריב"ש סימן רצג בענין הטובל במקוה מצוצמצם שמכיל רק ארבעים סאה והגוף וזה לשונו, ואף אם יצאו לפעמים מן המקוה מעט מן המים, מחמת תנועתם, בשעה שמתכסה כל גופו, כיון שהמקוה מצומצם, שאינו מכיל כי אם מים מצומצמים וגוף האדם, מ"מ טבילה כשרה היא. שהרי כיון שהוא טובל בנחת ולא בקפיצה, הכסות כל גופו במים קודם ליציאת המים, קדימת סבה, וגם קדימה זמנית, כי כל תנועה היא בזמן. עכ"ל הריב"ש. והנה יש להעיר בדברי הריב"ש כמה הערות. א. לכאורה באופן העמדת דברי הריב"ש המים לא היו צריכים המים לצאת כלל, שהרי המקוה מכיל מקום לכל המים ולגופו, אלא אם כן יורד שלא בנחת ואז יתכן שתקדם יציאת המים להתכסות גופו. אולם אפשר שהמדובר כאן הוא על גודש המים (ונצטרך לומר דמקרי קיווי וגם אין בהם פסול זוחלין אף שבודאי יצאו מן המקוה, וראה ריב"ש שם שבמים היוצאים מן המקוה ועתידים לחזור ליכא פסול זוחלין כיון שמן המקוה באים ואליו הם שוים, ואכמ"ל). ב. גם אם נימא שהמים יוצאים, אכתי אין כאן קדימת הטבילה ליציאה משום שברגע שראש הטובל שוה למי המקוה עוד קודם שנתכסה כבר מכילים המקוה את כל הכמות והיציאה וההתכסות באים כאחת. ג. גם מה שכתב הריב"ש שיש כאן קדימה זמנית משום שכל תנועה היא בזמן, צ"ע שהרי גם הטבילה היא בתנועה ואם כן כל התנועות באות כאחת וכשם שגלגל המסובב גלגל אחר, אין תנועת הגלגל הראשון מקדימה את תנועת השני בזמן כי אם בסיבה הכי נמי כאן (אא"כ נימא כדלעיל שקודם בא גודש המים המטהר ואז יוצאים המים מן המקוה), וצ"ע. ויעויין חזו"א מקוואות בליקוטים סי' ו אות ג שביאר היטב כוונת הריב"ש., אכן מלבד זה אנו מוצאים בהלכה הרבה סבות שאפשר לקוראן רק בשם סבות עיוניות, כלומר, שבמציאות אמנם באים שניהם, גם הסבה וגם המסובב, בבת אחת מבלי שום קדימה לאחד אף בכל שהוא, אלא שסוף סוף אי אפשר לנו לגשת בעיון אל המסובב מבלי לתפוס מקודם ברעיוננו את הסבה, וכשם שאי אפשר סבה ומסובב באופן מציאותי ברגע אחד, כי אי אפשר סבה ומסובב באופן עיוני שנשיג שניהם בתפיסה אחת61ראה מה שכתב הגאון המחבר במבוא פרק יא אות ח..
1
ב׳ודוגמאות לדבר:
2