המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב כ״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 28
א׳יש לפעמים שהסבה והמסובב אינם מסוג אחד ואז, אם יש הבדל בדין לרגלי הבדל הסוגים, נופל ממילא הספק אם אנו מביטים בזה על הסבה או על המסובב.
1
ב׳ואנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים, למשל, מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (בפ"ה מהלכות טוען ונטען הלכה ה') שהרמב"ם כותב "וכן החופר בשדה חברו בורות שיחין ומערות והפסידה הרי הוא חייב לשלם, בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר ב' מערות והוא אומר לא חפרתי אלא אחת - וכו' - הר"ז נשבע שבועת היסת", והראב"ד אומר ע"ז "נראים הדברים, שתבעו למלאות החפירות ולהשוות החצרות, אבל אם תבעו לשלם פחתו הרי זה כשאר תביעת ממון".
2
ג׳כאן סבת החיוב אפילו כשתבעו ממון היא בודאי קרקעית, אלא שהמסובב המתהוה מזה הוא חיוב ממון, והרמב"ם סובר דאנו מביטים על הסבה והראב"ד סובר דאנו מביטים על המסובב100כן ביאר הגר"ש רוזובסקי בבבא מציעא אות עח, עיי"ש שתלה בזה מספר מחלוקות של הרמב"ם והראב"ד. וראה מחנה אפרים ריש הלכות נזקי ממון וכן בהגהות על הרמב"ם, שביאר את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם תביעת נזיקין היא תביעת דמים או תביעה להשלים את הנזק, דלהרמב"ם היא תביעה להשלים את הנזק, ועל כן הויא תביעת קרקע ולהראב"ד היא תביעת דמים (והאחרונים האריכו הרבה בזה, ואכמ"ל), ולפי זה אין זה תלוי בסיבה ומסובב. ועיין בחידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם שם כתב שגם להרמב"ם הדבר תלוי אם התשלומים הם בגדר חליפי הנזק שאז הוי כקרקע, לבין היכא שהתשלומים הם חיוב מחודש שאז גם אם הם תשלומים מחמת קרקע וכגון בהזיק אדם (שהוקש לבן חורין, יעויין קצוה"ח סי' צח סק"ח שתמה משם על הרמב"ם) גם הרמב"ם מודה. ולפי זה יש להגביל את יסודו של הגאון המחבר שאינו תלוי רק בסיבת החיוב מחמת הגורם שבו, אלא בסיבת החיוב בפועל (דו"ק היטב במה שכתב הגאון המחבר להלן אות לא). ועוד בביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד עיין בית הלוי ח"ג סי' מ, אבן האזל על הרמב"ם שם מה שכתב בשם הגר"ח, אוסף חידו"ת להגר"א קוטלר סימן כה..
3
ד׳או למשל דברי הרמב"ם (בפ"ט מהל' נזקי ממון הלכה ט' י') "היו ב' השורים רודפים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר, גדול הניזק והמזיק אומר, קטן הזיק, היה אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר, מועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק, המוציא מחברו עליו הראיה, לא היתה שם ראיה ברורה שזה הזיק, אלא עדים מעידים שאחד משני אלו הזיק משלם המזיק כמו שאומר", ובאו מפרשי הרמב"ם ע"ז בקושיא חמורה הלא קי"ל, טענו לו בחטים והודה לו בשעורים פטור אף מן השעורים מפני שהוה הודאה שלא ממין הטענה, והכי נמי יפטור המזיק אף ממה שהודה בעצמו?
4
ה׳אבל אמת גם בהאי כללא דכשאינו מודה ממין הטענה פטור, יש לחקור, אם ההבדל הממוני צריך להיות בסבה, סבת התביעה, שהתובע בא בטענה מצד סבה ידועה והנתבע מודה שמגיע לו אמנם אבל מצד סבה אחרת או דההבדל הוא בהמסובב של התביעה, שלדברי התובע יסתבב מתביעתו מין פלוני ולדברי הנתבע מין אחר.
5
ו׳והציור הזה הרי יש בנידון דידן: כשהניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק או כשהניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק, שסבת החיוב אחד הוא בין להתובע בין להנתבע, זהו מה שממונו של המזיק הזיק את שורו של הניזק, אלא שהמסובב הוא ממין אחר, דלפי דברי הניזק המסובב שהוא התשלום צריך להיות משור הגדול, ולפי דברי המזיק המסובב הוא השור הקטן, והרמב"ם לשיטתו דאנו מביטים תמיד על הסבה ולא על המסובב101עיין מחלוקת הרמב"ם והראב"ד הלכות טוען ונטען פ"ג הי"ד אם מנה מהלואה ומנה מפקדון הוי חיטים ושעורים, דלהרמב"ם לא הוי חיטין ושעורין שהכל תביעת ממון ומה לי מהלואה מה לי מפקדון. והנה אף שבמושכל ראשון הוא להיפוך מדברי הגאון המחבר שלדעת הרמב"ם אזלינן בתר המסובב ובזה אין חילוק, ואילו לדעת הרמב"ם אזלינן בתר הסיבה. אך באמת אדרבה, יש לבאר גם מחלוקת זו בדרכו של הגאון המחבר, שאין כוונת הגאון המחבר לסיבה שגרמה לחיוב, אלא לסיבת החיוב בפועל (וכפי שמבואר להלן אות לא), ועל כן להרמב"ם כיון שסיבת החיוב בפועל היא מה דממוני גבך ומבחינת הממון ליכא נפקותא כלל מאיזה טעם חייב לו ממון זה, וכלפי הממון הרי הוא אותו ממון בין אם חיובו בא מחמת הלואה או פקדון, והוא הדין לכאן שסיבת החיוב היא תביעת הממון, ורק שהמזיק והניזק נחלקים באופן גבית החוב אם מהגדול או מהקטן. ולהראב"ד הוא להיפוך, דו"ק היטב. עיין באוסף חידו"ת שם וחידושי הגרא"ל מאלין סי' עז שאכן פירשו בדרך זו, ותלו מחלוקות רמב"ם וראב"ד נוספים לשיטתם. (אכן יש לעיין אם שייך גדר זה בשור תם שכיון שחיוב התשלומין הוא מגופו, יש לומר שסיבת החיוב אינה מוטלת על המזיק כלל אלא על השור, וכיון שכן סיבת החיוב הוא מה שהשור המסויים צריך להשתלם לניזק ובפרט להרמב"ם שפסק דשותפי נינהו). ועיין בכל זה רמב"ן בבא מציעא צח, ב ושבועות מז, א, ב"י חו"מ סי' פח בשם תלמידי הרשב"א, שו"ע שם סעיף יט וש"ך שם וקצוה"ח סי' פח סק"ח, חזון איש סי' יא סקי"א, קהלות יעקב ב"ק סי' כה..
6