המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב כ״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 29
א׳או, למשל, מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (בפ"א מהל' נדרים הלכה י"א) בטעמו של דבר "דכחלת אהרן ותרומתו דמותר" משום דהוה מתפיס בדבר האסור ו"כחטאת ואשם אסור" שנחשב למתפיס בדבר הנדור, שהרמב"ם אומר "החטאת והאשם, אע"פ שאינם באים בנדר ובנדבה, כמו שיתבאר במקומו, אפשר לנדונה להביא אותם מחמת נדרו, שהנודר בנזיר מביא חטאת ואם נטמא מביא אשם - וכו' - אבל האומר פירות אלו עלי כחלת אהרן או כתרומתו, הרי אלו מותרין שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה".
1
ב׳והראב"ד כתב ע"ז "א"א, אנו רגילין לפרש, מפני שהחלה והתרומה לכהן נכסיו הן וכחולין לגבי ישראל דמי, והחטאת והאשם כיון שקדושתם ע"י אדם מתפיס בנדר הוא שאין דוקא נדר ונדבה".
2
ג׳כאן אנו רואים מחלוקת לא בפסק ההלכה אך בטעם ונמוק של ההלכה, בטעם ההבדל שבין תרומה וחטאת ואשם, שלכאורה שני הענינים הללו שוים הם לגמרי: סבתם של כל הנ"ל באה מחיוב התורה, שהתורה מחייבת להביא חטאת ואשם על חטאים ידועים, וכמו כן מחייבת התורה להפריש תרומה וחלה ולא כנדר ונדבה שכל סבת החיוב באה רק ע"י האדם, אבל התהוות הדברים הבאות בתור מסובב שוב כבר נעשות ע"י האדם שאומר, הרי זה חטאת הרי זה אשם, וכן זו תרומה וזו חלה.
3
ד׳וכשיש לנו כלל שכל התפסה בנדר צריכה להיות דוקא בדבר הנדור ולא בדבר האסור, ממילא נופל הספק בהענינים הנזכרים גם בחטאת ואשם וגם בחלה ותרומה, אם צריכים אנו להביט בזה על הסבה שהוא חיוב התורה ולהכניסם בסוג של דבר האסור, או להביט בזה על המסובב ולהכניסם בסוג של דבר הנדור.
4
ה׳וכאשר אנו רואים שאנו מחלקים בין הדברים הללו ואנו קובעים שחלה ותרומה הן בכלל דבר האסור וחטאת ואשם הם בכלל דבר הנדור, הנה אם הכלל הוא, שאנו מביטים תמיד על הסבה, ממילא אנו צריכים לבקש טעם ונמוק, מדוע חטאת ואשם הם יוצאים מן הכלל ונחשבים לדבר הנדור אע"פ שסבתם באה מחיוב התורה, אבל אם הכלל הוא שאנו מביטים תמיד על המסובב, הנה אדרבא עלינו לבקש טעם ונמוק, מדוע חלה ותרומה הן יוצאות מן הכלל ונחשבות לדבר האסור, אע"פ שמצד המסובב צריכים להיות בכלל דבר הנדור102עיין קרן אורה נדרים יד, א שמחלוקת הרמב"ם והראב"ד לענין הנודר בתורה באיזה אופן הוי דבר הנדור הוא לשיטתם הכא, ויש לבאר זאת ע"פ מש"כ הגאון המחבר כאן, ראה חזון יחזקל על התוספתא פ"א הי"ח, ודו"ק..
5
ו׳והרמב"ם מביט על הסבה בעיקר ובשביל כך היה צריך לבקש טעם ונמוק מיוחד, מדוע חטאת ואשם הם בכלל דבר הנדור, והראב"ד מביט על המסובב ובשביל כך להיפך היה צריך לבקש טעם מיוחד מדוע חלה ותרומה הן בכלל דבר האסור.
6
ז׳ומענין, שבכל הדוגמאות הנ"ל אנו רואים את הרמב"ם שהוא מדגיש תמיד את הסבה והראב"ד - את המסובב.
7
ח׳ועי' בתוס' ור"ן בנדרים (י"ח ע"א), שעל הא דמעשר בהמה חשוב לדבר הנדור כתבו "וא"ת, והא עשירי מאליו הוא קדוש א"כ לא הוי דבר הנדור? וי"ל, דבעי העברת מנין, ואם היו עשרה ונטל אחד בלי מנין אינו קדוש, כדאמר בפ' מעשר בהמה, שפיר מיקרי דבר הנדור", וכה"ג כתב שם גם בר"ן, "אם מעשר בהמה נדר אסור דדבר הנדור הוא כשהיה קורא לעשירי עשירי", שהכוונה ברורה, דאם באמת חל המעשר ע"י טעות אז הוי דבר האסור דעשירי מאליו קדוש, אבל אם קרא לעשירי עשירי אז חל ע"י הבעלים והוי דבר הנדור, ואע"ג דגם שם לפי הסבה היה צריך להיות בכלל דבר האסור דממילא הוא קדוש, אבל כיון דהמסובב מזה הוא שצריך לקרוא בשם נקרא זה דבר הנדור103כן ביאר גם בחידושי הגר"ש שקאפ נדרים סימן יב, עיין שם בחילוק בין מעשר בהמה לבכור. ועיין שם בריש דבריו דלהרמב"ם אם יתפיס בחטאת חלב לא מהני ההתפסה (ועיין לח"מ ומחנה אפרים נדרים סי י' דהתנאים שסוברים שמתפיס בבכור מהני היינו דוקא בהקדישו בפה). אך יעויין בחידושי הגר"ח והגרנ"ט שם שיסדו דבעינן לתרתי, שיהא דבר הנידר ונידב וגם שייעשה על ידי פה, ולענין דבר הנידב ונידב די שהוא ממין דבר הנדור ועל כן חטאת הוי דבר הנדור מצד נזיר טהור וטמא, וכן מעשר בהמה כיון שדינה כשלמים, ומה דההקדש חל על ידי המניה חשיב קדושת פה (ויש לדון בזה את דברי הר"ן דרק בנתקדש עשירי מהני) אבל בעינן עוד לזה שייעשה על ידי פה ועל כן אע"פ שבכור הוא ממין שלמים, מ"מ לא מקרי על ידי פה, ועיי"ש דעל כן מהני התפסה בבשר בכור לפני זריקת דמים, דהקדושה שנתווספה במעשה השחיטה מקרי מעשה אדם. ועיין חידושי הגרי"ז ריש נזיר שביאר באופן אחר, דלהרמב"ם כל דבר שבחובה לא מקרי דבר הנדור, אלא דמהני מה שהוא סוג דבר שבחובה, ועל כן חלה ותרומה ובכור לא מקרי דבר הנדור (ולדעתו בכור אינו בכלל מין שלמים לענין זה אלא קדושה בפנ"ע), ורק חטאת כיון שיש במינו נידר ונידב, אבל מעשר בהמה כיון דאין בזה הלכה מסויימת שאינה נידרת ונידבת אע"פ שבפועל אי אפשר לה לבוא בנדבה מקרי דבר הנדור, ועיי"ש שעל ידי זה מקרי בכלל דבר שנידב ואפילו נתקדש שלא על ידי מנין..
8