המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב ל״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 33
א׳גם לאלה החולקים על הרמב"ם בזה שיש לא תסור בכל איסורי דרבנן, מודים שלפעמים מתהוה מאיסור דרבנן - איסור דאורייתא, למשל ציורו של הפמ"ג [בפתיחה להלכות יו"ט] כשיבשל בשר עוף בחלב ביו"ט, שע"י כך יעבור איסור מדאורייתא על איסור מלאכת עבודה ביו"ט, מצד דס"ס אין זה מלאכת אוכל נפש. וזה, אפילו אם נסבור דלא כהרמב"ם ואם יאכל את הבשר עוף בחלב לא יעבור רק איסור דרבנן, אבל בנ"ד יעבור כבר על איסור דאורייתא מצד שכאן כבר מתהוה מזה סבה חדשה בשטח אחר לגמרי, בשטח מלאכת יו"ט, והאיסור דרבנן אינו מהוה כאן איסור דאורייתא באופן ישר אלא שהוא מוציא את הדבר מכלל אוכל נפש והאיסור דאורייתא מצד עבודה ביו"ט בא כבר מצד עצמו, מצד שאינו אוכל נפש110ועיי"ש בפרמ"ג הנ"ל שדן מצד אינו שוה לכל נפש, אלא שבשו"ת אמרי יושר העיר עליו לפמש"כ הוא בסי' תקיב שמותר לכהן לבשל תרומה אף שאינו שוה לכל נפש, וע"כ דמחמת איסור אינו מקרי אינו שוה לכל נפש, וצריך לומר דכיון שאסור לכל מקרי אינו שוה לכל נפש, ואמנם זה יהיה תלוי בנדון הרחב אם אינו ראוי מדרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא (משנה למלך תרומות פ"ז ה"א), עיין בשאגת אריה סי' סד ובשו"ת רעק"א סי' ה שנחלקו בנדון זה ממש, אם שייך טעמא דהואיל היכא אורחים היכא שאסור מדרבנן, ועיין שם ברעק"א שאפילו להצד דא"ר מדרבנן לא מקרי א"ר מדאורייתא, הכא לא יהני (אך עיין חקרי הלכות סימן א שתלה זה בזה). ראה אפיקי ים ח"ב סי' יד-טו שהאריך במחלוקתם..
1