המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב ל״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 32
א׳לפעמים המסובב מרחיק הרבה ללכת מהסבה שגרמה לו, וזהו מפני שע"י המסובב מתהוה שוב סבה חדשה מה שלא היתה בהסבה הראשונה כשהיא לעצמה. ציור לזה כל איסור דרבנן לשיטת הבה"ג והרמב"ם הידועה, שיש בזה איסור דאורייתא מצד הלאו דלא תסור107עיין להלן מדה י אות יג מה שחילק הגאון המחבר בין דרך הבה"ג לדרך הרמב"ם.. ולמשל, כשאסרו חכמים בשר עוף בחלב, אע"פ שמדאורייתא אסור רק בשר בהמה בחלב, הנה סבת האיסור מתחילה היא רק סבה מדרבנן, כי מדאורייתא אין בזה סבה לאיסור, אבל האיסור הזה שהוא רק מסובב נהפך שוב לסבה כי ע"י כך נכנס זה בכלל "לא תסור מכל דברי החכמים אשר יורוך", שזהו כבר דין דאורייתא108באחרונים ובראשונים יושבה קושיה זו בכמה אופנים. א. יש שכתבו שגם לדעת הרמב"ם אין לא תסור אלא במי שממרה את דבריהם, עיין קנאת סופרים שם בשם הרא"ם, קרי"ס למבי"ט בהקדמה פ"ה, לח"מ ממרים פ"א ה"ב. ב. דהם אמרו והם אמרו, ראה רמב"ן שם ומגילת אסתר שם, וזוהר הרקיע לתשב"ץ שרש א, ראה מש"כ בדבריו הש"ש ש"א פ"ג, ועיין קובץ ביאורים להגרא"ו מש"כ בדבריו. ג. בשערי יושר שער הספיקות פרק ז כתב וזה לשונו, נלע"ד דההבדל הוא דבאמת שאני האי לאו משאר לאוים, דבכל אזהרות התורה איכא אזהרה על עצם המעשה כמו "לא תאכל חלב" דהאיסור על עצם האכילה, ובלאו דלא תסור באה אזהרה לשמוע בקול חז"ל וכשעובר על זה ליכא איסור תורה על עצם המעשה רק מה שאינו שומע לקולם, ולפי"ז בספק איסור תורה אם יפגע באיסור עבר על לאו דלא תאכל חלב דהרי אכל חלב, אבל אם שתה יין נסך דרבנן ע"י ספק, הנה עצם השתיה מותרת היא מה"ת, ועבירת סירוב שמיעת אזהרתם ג"כ ליכא דעל ספק ליכא אזהרה דגם באיסור תורה ליכא על ספיקות אזהרת ה' המיוחדות רק עבירת עצם המעשה, ובדרבנן עצם השתיה מותרת היא וסירוב שמיעת קולם לא שייך, דבמצב הספק לא אמרו חז"ל לא הן ולא לאו. ועיין בנתיבות המשפט חו"מ סי' רל"ד סק"ג שכתב דבאיסור דרבנן אם עבר בשוגג אין צריך כפרה וכאילו לא עבר דמי, יעו"ש. וזה כמש"כ דבדרבנן עיקר האיסור היא על מה שסרב ולא שמע לקול דברי חז"ל, וסירוב לא שייך רק בעושה במזיד אבל בעושה בשוגג לא שייך סירוב אבל במה שאסרה תורה נעשית נגד רחמנא גוף המעשה וזה נכון. עכ"ל השערי יושר..
1
ב׳ובזה מיושבת ממילא קושית הרמב"ן הידועה על הרמב"ם להנ"ל, שא"כ שיש בכל עבירה דרבנן הלאו דלא תסור, מ"ט אמרו ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא אידי ואידי ספיקא דאורייתא הוא? אבל לפ"ד הדבר פשוט, כי בכל איסור דרבנן כאמור הסבה הראשית היא מדרבנן ומקודם יועמד איסור דרבנן אלא שזהו גופא, האיסור מדרבנן, הוא סבה להתהוות איסור חדש איסור דאורייתא מצד הלא תסור כנ"ל, והרמב"ם הלא באמת מביט על הסבה ולא על המסובב, ומה גם שבכל ספיקא דרבנן הלא ספק נופל בהסבה ולא בהמסובב, למשל, כשאנו מסתפקים אם זהו בכלל בשר עוף בחלב, אי אפשר לנו להסתפק באיסור דאורייתא אם לא נסתפק מקודם בהאיסור דרבנן, כי, כאמור, כל האיסור דאורייתא בא בתור מסובב מהאיסור דרבנן שקדמו בעיון109לכאורה יש להעיר, שמסתבר שמה שיש ללכת לקולא מצד הספק דרבנן, הוא באופן שהספק חל בסיבה, וא"כ הא תינח בספיקא דדינא שאנו דנים אם חכמים אסרו בכהאי גוונא, ואז שורש הספק הוא בדרבנן וחל הכלל דסד"ר לקולא, אבל בספק במציאות וכגון חתיכה משתי חתיכות, שאין כאן ספק במהות האיסור, אלא האם חתיכה זו נאסרה, אזי כיון שלא חל הספק בסיבה אלא בתוצאה מסתבר שאין לנו לדון על הגורם (שאינו מסופק) אלא על המסובב, ומה אכפת לן שסיבת האיסור דרבנן סוף סוף חתיכה זו ספק הוא אם אסורה מדאורייתא, יעויין ש"ש ש"א פ"ג שהקשה על דברי התשב"ץ להיפוך. ואמנם הדבר יבואר על פי דברי הגר"ש שקאפ בשערי יושר שם דבאיסור דרבנן ליכא חפצא דעבירה רק מה שחכמים אסרו, וא"כ בכל פעם אנו דנים האם חכמים אוסרים עליו לעשות מעשה זה, וכיון שבספק בדברי חכמים אזלינן לקולא, שוב לא שייך איסור דאורייתא ודו"ק. וע"ע מה שכתב הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא פרק ד, ולהלן מדה י אות יג..
2