המידות לחקר ההלכה, חלק א, א; סבה ומסובב ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method I 7
א׳ואמנם לכאורה יש סתירה להכלל הנ"ל מהא דסנהדרין (ט"ז ע"ב) "כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן", וביומא (י"ב ע"א) "ור' פפא אמר כה"ג עבודתו מחנכתו". וע"כ דגם כאן אנו באים מצד הכלל של "באין כאחד", דהכלי מתקדש בקדושת הגוף ע"י המנחה והמנחה מתקדשת ע"י הכלי, ובכהן גדול ג"כ כנ"ל, דהא עבודת יוה"כ אינה כשירה אלא ע"י כה"ג, ונמצא דהעבודה מתכשרת ע"י כה"ג וכה"ג מתקדש ע"י העבודה, וזהו הלא נגד הכלל שהנחנו, דבמקום דבעינן סבה גורמת אי אפשר שהסבה והמסובב יחולו כאחד?
1
ב׳אולם עי' בירושלמי יומא (פ"ג ה"ו) "כלי שרת מאימתי הן קדושין מיד או בשעת תשמיש? אין תימר מיד ניחא, אין תימר בשעת תשמיש כאחת הן קדושין ומתקדשין? ניחא של משה שנתקדש בשמן המשחה, ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין? - וכו' - ואמנם הדברים ברורים, דהירושלמי שואל אותה השאלה וכי אפשר לסבה ומסובב שיחולו בבת אחת40אחרונים רבים הבינו דלמסקנא נשאר הירושלמי דאין הכי נמי מתקדש ומוקדש כאחת, ראה: אוצר הספרא ברייתא דר' ישמעאל מבנין אב משני כתובים, אור שמח עבודת כוכבים פ"ח ה"א ומשך חכמה שמות הפטרת שבת ר"ח וכי תצא כג יט, נתיבות הקודש מנחות נ, א בשם הגרי"ז, ואחרונים רבים נוספים. וראה בהערה להלן שיש סוברים דהירושלמי מחלק בין אפשר ללא אפשר, והיכא דלא אפשר גם הוא מודה שמתקדש כאחת.?
2
ג׳ולביאור דברי הבבלי בזה עלינו לדייק בלישנא "כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן", וגם בנוגע לכה"ג אמרינן "עבודתו מחנכתו", והשנוי הלשון בשביל מה הוא בא אם לא להגיד דעצם הקדושה בא ע"י אמירת פיו או ע"י מה שגמר בלבו41ראה ספרי במדבר פיס' מד 'שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא', והביאו הרמב"ם בסהמ"צ עשה לה, ובדומה לזה גם לשון התוספתא סוטה סוף פי"ג דכל הכלים לא הוצרכו למשיחה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וכו'. הרי שהמשיחה של זמן משה הועילה גם לעתיד לבוא, וכ"כ האחרונים, עיין שו"ת חיים שאל ח"א סי' עב, שו"ת חת"ס או"ח סי' לז, עמק הנצי"ב על הספרי שם, ולפי"ז יש לבאר בדומה לדברי המחבר, דבכל הכלים העבודה רק ממשיכה עליהם את קדושת המשיחה (כלשון החת"ס שם), והמשיחה היא המקדשת בפועל ותו אין צריך לבאין כאחת, ודו"ק. וע"ע צפנת פענח מתנ"ע פ"ד הט"ו לענין כהן גדול אונן שהמשיחה או החינוך מחילים למפרע את הקדושה שחלה בפה., ורק ע"י העבודה נעשה החינוך באופן שכאן מדובר לא ע"ד סבה, אלא ע"ד התחלת עצם הדבר, ולא ככל סבה שאיננה התחלת הדבר אלא הגורם לדבר, וזהו הלשון חינוך, שכל חינוך הוא ההתחלה42עיין מקדש דוד בית הבחירה סימן א סק"ב שכתב ג"כ דעיקר קידוש הוא בפה, ואח"כ איכא חינוך. ועיי"ש דמשיחת שמן המשחה עשתה גם דין קידוש וגם דין חינוך. וראה מש"נ בהערה הבאה בשם הגרי"ז..
3
ד׳וקושית הירושלמי הוא מפני שהוא מדבר לא ע"ד החינוך אלא על עצם הקדושה, כמו שהלשון מוכיח "כלי שרת מאימתי מתקדשין מיד או בשעת תשמיש", ובודאי שקדושת הכלי שרת היא הסבה הגורמת להכשר העבודה הנעשית בהן וע"ז הוא שואל שפיר "כאחת הן קדושין ומתקדשין"?43בחידושי הגרי"ז עה"ת שמות כה, ו ובמקדש דוד קדשים סי' ב אות ב הקשו היאך התקדשה מדת ההין שקדשה את שמן המשחה, עיין במקדש דוד שם מה שחידש.
4
ה׳באופן שאפשר שאין כלל מחלוקת בזה בין הבבלי להירושלמי, ואעפ"י שהקדושה נעשית מיד, אבל החינוך נעשה בשעת עבודה44לשון הרמב"ם בכלי המקדש פ"א הי"ב והי"ג הוא דעל ידי העבודה מתקדשין ויש מהאחרונים שכתבו שהרמב"ם הוא כתמיהת הירושלמי דמתקדש המנחה והכלי כאחת, ראה בסוף שו"ת ושב הכהן בשאלת הכהנים תורה על יומא יב, א וכתב שגם הירושלמי ס"ל דהיכא דא"א בענין אחר קדושין ומתקדשין כאחת, והרמב"ם ס"ל דלא כהירושלמי גם בזה דאפילו אם אפשר בענין אחר קדוש ומתקדש כאחת) ובדרך זו הולכים גם המקדש דוד סי' ב אות א. והבית האוצר שם אות א. ועיין אור שמח שם שביאר שקדושת כלי שרת היא כדמיון גיטו וידו באין כאחת. ויעויין בנתיבות הקודש שם בשם הגרי"ז דתרי דינים איכא בחינוך דכלי שרת חדא, הקידוש עצמו והוא עומד במקום המשיחה וכמש"כ הירושלמי דהקידוש של הכלי והמנחה באין כאחת, והשני הוא חינוך בעבודה, עיי"ש מה שביאר לפי"ז..
5