המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה א׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 1
א׳סבה והעדר הסבה
1
ב׳פעמים הרבה נופל הספק מהי הסבה ומהו העדר הסבה. ביחוד נופל הספק בשני דברים הסותרים זה את זה, שבזה, כמובן, אי אפשר ששני הדברים יחד יודרשו לסבות, אלא שבאופן שכזה רק צד אחד דרוש לסבה והצד השני, הנגדי, כבר בא מהעדר הסבה, וממילא יש להסתפק איזה צד מהם דרוש לסבה כדי שנדע את הצד המתהוה מהעדר הסבה.
2
ג׳ציור לדבר: דברי הרמב"ם הידועים ב"מורה נבוכים" על הכתוב "יוצר אור ובורא חשך", ששינוי הלשון מורה, כי האור דרוש לסבה חיובית והחשך - הוא רק העדר הסבה. ואי אפשר להגיד, ששניהם גם האור וגם החשך דרושים לסבות חיוביות בפעם אחת, שכמובן יש בזה סתירה הגיונית127יעויין להלן בהערות שהקדמונים נחלקו בענין זה. ואמנם הגרי"ז בהגדה מבית לוי ביאר שאדרבה, גם החושך וגם האור הם בריאה, ואם שניהם באים מסיבה, מוכרח אם כן שבהעדר שניהם ישנה מציאות שלישית. ובזה מבוארים דברי הפייטן קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, ועל ידי זה מוכרח שהיום והלילה הם בריאה מחודשת וזהו שממשיך הפייטן רם הודע כי לך היום ולך הלילה, ושניהם הינם בריאה., שהרי כשאתה אומר שהאור דרוש לסבה חיובית, הרי זאת אומרת, שבלי זה הוא ממילא חושך ועל כן נאמר באור "יוצר" שזהו מורה על סבה חיובית ועל חושך נאמר "בורא" שזהו העדר הסבה128זה לשון הזוהר מאי דכתיב יוצר אור ובורא חושך, אלא אור שיש בו ממש כתיב בו יצירה חושך שאין בו ממש כתיב בו בריאה. וראה ב"ח סימן ו שיישב בזה קושית הב"י דבברכת אשר יצר לא קאי 'וברא בו' א'חלולים חלולים' דבחלל שהוא העדר לא שייך בריאה, והב"ח כתב שכשם שהחושך הוא העדר ושייך בו לשון בריאה ככתוב, כך שייך בריאה על חלל. והנה בענין זה אם החושך הוא בריאה חיובית או שאינו אלא העדר, נחלקו בזה קדמוני העולם, יש שכתבו שהחושך הוא העדר האור, ראה: אמונות ודעות לרס"ג מאמר ראשון (עיי"ש שביאר את לשון ובורא חושך, דהיינו האויר שהוא מקבל החושך) רמב"ם במורה נבוכים פ"י, (עיי"ש שביאר שבורא חושך הוא מבחינת הלשון העברית ששייך בה לשון בריאה גם על העדר, ויעויין דרשות הר"ן דרוש ג שהרחיב בדברי הרמב"ם), רמב"ן ריש בראשית שהביא את דברי הרמב"ם, אכן בפירושו לשמות ד, יא אחר שהביא את דברי הרמב"ם כתב שבמכת חושך אפשר שהיה החושך עב כמו בריאה בפני עצמה, וראה רמב"ן איוב לח, יט להדיא שהחושך הוא העדר. וכ"כ הרד"ק על הפסוק בישעיה שם. ובמגדל דוד לבעל ספר הבתים הק' על לשון הגמ' חגיגה יב, א שמנתה את החושך כאחד מי' דברים שנבראו ביום הראשון, עיי"ש מה שיישב. מאידך, הרבה כתבו שהחושך גם הוא בריאה, ראה ראב"ד בהקדמה לספר יצירה, פירוש הסידור לרוקח על 'ובורא חושך', בכור שור חזקוני וספורנו ריש בראשית, וראה רבינו יונה ברכות ה, ב מדפי הרי"ף. כך גם דעתם של גדולי האחרונים, והוסיפו הם שדעת המינים היא שהחושך הוא העדר האור, ראה: מהרש"א תמיד לב, א, אדרת אליהו ריש בראשית וליקוטים ע"ס יצירה, העמק דבר ריש בראשית. וע"ע קובץ שיעורים ריש פסחים. ועיין שו"ת צפנת פענח [ווארשא] סי' רט שהביא כן מהירושלמי ברכות פ"א ה"א ופ"ח ה"ט. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ג עמ' נה ששני הדרכים אמת. ויש מקום לומר שעצם המושג העדר הוא עצמו בריאה, וקודם בריאת העולם לא היה מקום לתפיסת 'העדר' כפי תפיסתנו אנו. ובזה יבוארו דברי הב"ח דלעיל. (עוד יש להעיר שלולי בריאת המקום והזמן אין כלל תפיסה גם לא למושג חושך). יעויין גם יעב"ץ במטפחת סופרים (מהד' ירושלים עמ' עב), וראה גם יעב"ץ חגיגה יב, א שיש ב' מיני חושך..
3
ד׳ואמנם בטבע קל מאד לכנות את הצד המתהוה ע"י סבה והצד המתהוה ע"י העדר הסבה: הצד המתהוה ע"י מעשה זהו הצד המתהוה ע"י סבה, והצד המתהוה ע"י שלילת המעשה הוא בא מהעדר הסבה. דוגמא לדבר: בלילה דרוש האור למעשה והחושך בא מהעדר המעשה, ולהיפך ביום, ושם מובן מאליו שהמעשה הוא הסבה ושלילת המעשה - העדר הסבה129ראה דרשות הר"ן דרוש שלישי, שזהו אחד הטעמים ששייך לשון בריאה גם על חושך, משום שצריך מעשה כדי לסלק את האור..
4
ה׳כל זה בדברים טבעיים, אבל בדברים רצוניים, הן המתהוים מרצון האדם, והן המתהוין מרצון התורה, שם כבר קשה ההכרעה בזה, כי אפשר שהרצון הוא דוקא ששלילת המעשה תהיה הסבה הגורמת.
5
ו׳והדוגמאות כדלקמן.
6