המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ט״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 15
א׳אמנם דרך הממוצע, כאמור, אפשר רק במקום ששני הדברים המתנגדים מתהוים, שניהם, ע"י צדדים חיוביים, אבל במקום שמתהוים אחד מצד חיובי והשני מצד שלילי, לכאורה לא יתכן בזה דרך ממוצע, דממ"נ או חיובו של הדבר או שלילתו, אבל גם בזה יש ציור של דרך הממוצע בדרך עיוני.
1
ב׳נבאר את דברינו: למשל פנויה ואשת איש, טומאה וטהרה וכדומה, דבזה יש שני דברים המתנגדים שאחד מהם מתהוה ע"י פעולה חיובית והשני בא משלילת הפעולה. כשהיא פנויה, למשל, הנה האישות דרושה לפעולה מיוחדת ופנויה היא ממילא הפעולה הזו, ואח"כ כשהיא אשת איש הוא להיפך. וכן בטומאה וטהרה כמובן, ולכאורה, איך יתכן בזה דרך הממוצע? אבל אם לא יתכן זה בפועל הנה יש לנו הציור הזה בעיון, לפי מה שבארנו בספרינו באי-אלו מקומות, דגדר החזקה לפי שיטת הרמב"ם הוא, דמקום ספיקא, איננו מקבלים את שני הצדדים המביאים לספק ואנו מציירים לעצמנו כאילו גם זה וגם זה לא היו, וממילא נשאר הצד של העדר הסבה, למשל כשיש ספק אם היו קדושין או לא, שבודאי מעשה הקדושין הוא סבה לאישות, אבל אי אפשר להגיד שג"כ אי הקדושין משמש בתור סבה שתשאר פנויה, אלא שזה כבר בא מהעדר הסבה, וממילא אם היה ציור שכזה שלא יהיה לא מעשה הקדושין ולא אי מעשה הזה הנה ממילא היא נשארה פנויה, ובכל ספק אנו מציירים לעצמנו ציור שכזה וזהו גדר חזקה.
2
ג׳וזהו שאמרנו דאע"פ שאין ציור שכזה במעשה הנה יש ציור בעיון.
3
ד׳ומכאן היה אפשר לפשוט את ספקנו (באות ד'), אם הכשרות שבעדים היא הסבה הגורמת לנאמנות, או להיפך, דהדברים הפוסלים הם הסבה לשלילת הנאמנות, והפשיטות - מזה גופא, דבספיקא אנו מעמידים את העדים על חזקת כשרות, שלפי דברינו זהו ציור של דרך הממוצע, ותפסינן בזה כאילו אינם כשרים ואינם פסולים.
4
ה׳אבל סוף סוף ראיה ברורה אין מזה, דאפילו אם נימא דלענין הנאמנות הכשרות היא הסבה הגורמת, אבל סוף סוף זה ודאי דלענין קביעת שם התואר, כשר או פסול, על האדם הנה מעשה הפסול הוא הסבה הגורמת לשם התואר פסול, והתואר כשר אינו דרוש לסבה גורמת, דממילא הוא כשר167הנה זה ברוב הפסולים, אבל בפסול קטנות או קורבה אזי אדרבה הכשרות נצרכת להכשר (גדלות או גירושין). וראה להלן.. ואע"פ שהספק הוא בנאמנות, אבל הלא זה מסתעף מהספק בתואר, ובזה אם יהיה ציור של יהיו: לא המעשים המביאים לכשרות ולא המעשים המביאים לפסול שממילא נשאר בכשרותו168לכאורה יש לפשוט דין זה באם היה ספק שאין בו חזקה כגון בספק גדולים או קרובים, וכדלעיל, אם הפסול הוא מטעם ספק גרידא או שאין כאן תחילת עדות..
5