המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה כ״בHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 22

א׳"כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה", וגם שם נופל הספק אם החיוב שבדבר - כלומר, האופן הראשון, שכל העולה ליבום עולה לחליצה הוא בתור סבה ומסובב, וממילא השלילה שבדבר - "כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה" - הוא בבחינת העדר הסבה, או להיפך.

ב׳ומרכז הספק הוא בזה, אם עצם הזיקה בעיקרה באה על היבום והחליצה הוא רק דבר המסתעף מהיבום, ואמנם, באופן שכזה, יש להכניס את זה יותר תחת המדה של "עצם והסתעפות"¹⁹²ראה להלן מדה ח., או דעצם הזיקה מתהוה תיכף גם ליבום וגם לחליצה, אלא שמה שאינה עולה ליבום משמשת בתור סבת מניעה של החליצה.

ג׳והנ"מ ג"כ באופן, שאיך שנימא אנו סותרים את עצמנו, דאם נימא דכיון שעולה ליבום עולה לחליצה, ע"י זה לא תהיה ג"כ עולה ליבום, אבל גם להיפך, אם נימא דכיון שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה שוב תהיה עולה גם ליבום.

ד׳ובציור שכזה אנו מוצאים מחלוקת רש"י ותוס' ביבמות (ו' ע"א), שעל הא דדחינן שם "שכן הכשר מצוה" פירש רש"י "משום דאיכא למיפרך, שכן הכשר מצוה, דאי אפשר לקיים כבוד בלא דחית הלאו, אבל גבי יבום יכול לקיים המצוה בלא דחית הלאו, דאפשר בחליצה", ובתוס' הקשו על זה, דאין זה אפשר, דאי אפשר ליבם משום כרת חליצה נמי לא תבעי, דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה?

ה׳וכאן יש לנו הציור הנ"ל, דכיון דהוא סובר כאן דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, הרי יש לומר אפילו באחות אשה - כל שעולה ליבום עולה לחליצה, אבל שוב אם היא עולה לחליצה, הרי אפשר לקיים שניהם ושוב אינה עולה ליבום, אבל מאידך גיסא, איך נימא: דכיון שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה, הרי באופן שכזה אי אפשר לקיים שניהם ושוב עלינו לומר שתעלה ליבום ג"כ¹⁹³בברכת שמואל יבמות סימן ג אות א כתב שהקשה כן להגר"ח על קושית התוס' דהיאך נפטור אותה מיבום הא אם נפטור אותה שוב תעלה ליבום. ויישב לו הגר"ח דדחיה בכח לא אמרינן. וביאר הברכת שמואל וזה לשונו, דכל זמן שלא נאמר דנדחה ממש אין זה עולה ליבום וממילא אינו עולה לחליצה ומוכרח להדחות גם היבום ואז תהיה עולה גם לחליצה ואין זה אפשר, מאי אמרת דמ"מ נימא דלא תהני הדחייה לגמרי שתתייבם ממש אלא לענין זה שלא נימא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, על זה אמר מו"ר דדחייה בכח לא אמרינן, ועל כרחך דתהני הדחייה כדי שתתייבם בפועל. וע"ע חידושי הגרנ"ט יבמות שם..

ו׳וכאמור באופן שיש סתירה מינה ובה תלוי איזה צד הוא הסבה ואיזה צד הוא העדר הסבה.

ז׳ובכן, רש"י יסבור דעולה ליבום זהו הסבה והעולה לחליצה הוא המסובב, או כפי שאמרנו, דהראשון הוא בבחינת עצם והשני בבחינת הדבר המסתעף. והתוס' סוברים להיפך, דהשאינו עולה ליבום זהו הסבה כנ"ל.