המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ג׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 3

א׳בפרה אדומה שפוסל בה עבודה דכתיב "אשר לא עובד בה" ואמרינן בב"מ (ל' ע"א) "השתא דכתיב עבד וקרינן עובד, בעינן עובד דומיא דעבד, מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה", וגם שם יש להסתפק ב"ניחא ליה" כנ"ל, אם זהו בתור סבה גורמת להפסול וכשלא ניחא ליה זהו העדר הסבה, או להיפך, שהפסול נעשה מהעבודה בעצמה, אלא שהלא ניחא ליה הוא סבה להתסלקות הפסול.

ב׳ונ"מ גם כן במקום שאיך שנימא יצא לנו מזה תרתי דסתרי, זאת אומרת, דאם נימא כיון דניחא ליה יופסל - תהיה בזה סתירה, משום שע"י הפסול שוב לא יהיה ניחא ליה, אך גם להיפך, אם נימא דלא יופסל משום דלא ניחא ליה ג"כ נסתור את עצמנו, דבאופן כזה שפיר יהיה ניחא ליה.

ג׳וכאמור במקום שיש תרתי דסתרי כנ"ל הדבר תלוי מהי הסבה ומהי העדר הסבה.

ד׳ומצאנו שגם על זה עמדו בתוס' שם שכתבו "וא"ת, ועלה עליה זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט? וי"ל, דאם היתה כשרה היא ניחא ליה ולכך אין להכשיר", והדברים מובנים מאליהם¹³⁷בקובץ הערות בסופו (הוספות אות ד השמטה לסי' עח) ביאר שהנדון הוא האם מה דלא ניחא ליה מצד הלכה מקרי לא ניחא ליה, עיין שם שיישב לפי"ז קושית הגר"ח אמאי כל מיעוט ואינו מקפיד אינו חציצה מדאורייתא כיון שמדרבנן הוא מקפיד, והתוס' בתירוצם זה סברי דזה לא מקרי מקפיד. עוד אפשר לדון בכוונת התוס' שכל שאין ההקפדה מצד עצם הדבר לא מקרי מקפיד. ולפי שני הדרכים הנ"ל אין ראיה מדברי התוס' לנדון הגאון המחבר. ובלשון התוס' רא"ש (ובשטמ"ק הוא בשם תוס' שאנ"ץ) מבוארים לכאורה שני הצדדים וז"ל, מ"מ חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות ניחא ליה, ועוד אם באת להכשיר אז ניחא ליה. ותירוץ קמא משמע כדרכו של הגר"א וסרמן או כהדרך השניה (עיי"ש בקובה"ע שהביא את דברי התורא"ש שבשטמ"ק שתירץ שם רק את תירוץ קמא), ואילו בתירוץ השני משמע כדרכו של הגאון המחבר. אכן עיין בר"ן המובא בשטמ"ק וז"ל, יש לומר דכיון דהמעשה מצד עצמו ניחא ליה אין לנו להכשירה מצד פסולה שאם כן יהא פסולה סבת הכשרה ואי אפשר. ועוד שאם תכשירה ודאי ניחא ליה. ומשמע בשני התירוצים כדרכו של הגאון המחבר, אלא שצ"ת מה החילוק בין שני התירוצים.
ודברי הר"ן נוגעים למה שדן בהרחבה הגאון המחבר לעיל מידה א באיזה אופן אין הסיבה יכולה להחיל את ביטול הסיבה..

ה׳ועי' לקמן בהמדה "שתי סבות"¹³⁸אות כו. שהבאנו את דברי התוס' בקדושין (ל"ו ע"ב) לענין מחוסר בגדים בכהנים שתפסו ג"כ דשלילת הבגדים זו היא הסבה הגורמת לפסול, ומה שאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, זהו רק העדר הסבה והילכך, בנשים, כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה הייתי אומר ששפיר הוא כהונתן עליהן אף בלי בגדי כהונה¹³⁹עיין אתוון דאורייתא כלל יא מה שבנה על יסוד דברי התוס' שכל חסרון שאינו נצרך ע"פ התורה לא מקרי חסרון, ועפי"ז תמה היאך מותר לנשים לברך על ציצית הא לדידהו אינן בכלל ציצית, עיי"ש. ובחזו"א קידושין שם (בסימן קמח) כתב שהטעם להכשיר נשים יהיה מצד שנטפלים לעבודת האנשים וכעין שאוכלים בתרומה, ולפי"ז אין שייכות לנדון הגאון המחבר. ויעויין בחידושי המהרי"ט שם שביאר שאע"פ שלא נפסלה העבודה עכ"פ אין העבודה כשרה כיון שלא היה בבגדים (אמנם בתוס' רא"ש שם להדיא שהיתה עבודה כשרה), ויש לבאר דברי המהרי"ט בכמה אופנים. א. דאיכא ב' דינים בבגד"כ חדא מצד העובד והשני מצד העבודה, ועל כן אע"פ שלא נתחללה העבודה דמצד העבודה ליכא חסרון מ"מ לא הוכשרה העבודה (ראה אתוון דאורייתא כלל יט שחקר בזה ובבית האוצר ב-ג אות י תלה ב' תירוצי התוספות בחקירה זו). ב. דהטעם שאין כהונתם עליהם הוא מצד שעברו על ציווי המלך וזה אין בנשים, אך עכ"פ חסר הדין דעבודה בבגדי כהונה. ולפי הדרך השניה אין הוכחה לדברי הגאון המחבר, ודו"ק. ועיין מש"כ הגאון המחבר להלן מדה ג אות כו ומה שצויין שם..

ו׳וכדאי להתבונן, שבכל דוגמאות שהבאנו, אנו רואים, שדעת בעלי תוס' הוא שדוקא שלילת המעשה היא הסבה החיובית, ואפשר שהיה להם הכלל הזה שכל פרטי הדברים שאינם מגוף הדבר ושאין להם יחס ישר אל עצם החלות המתהוה מהדבר, אלא שבאים בתור חידוש לעיכובא, הנה דוקא העכוב דרוש לסבה גורמת¹⁴⁰עיין בתוספות חולין ק, א דחתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה אף שאסורה בהנאה ואינה ראויה להתכבד, כיון שאם תתירה שוב תהיה ראויה להתכבד..

ז׳וככה הוא בתנאי, דהא סוף סוף עצם החלות מתהוה מהמעשה לבד, וקיום התנאי בא רק בתור עכוב מבעל המעשה, שמעכב את חלות הדבר עד שיקויים תנאי ידוע, הנה רק הבטול הוא סבה לעכוב.

ח׳וכן לענין, מחוסר בגדים דעצם קדושת הכהונה באה בודאי מחמת שהוא מזרע אהרן, אלא שזהו חידוש דבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, וזהו ג"כ בגדר עיכוב לבד.

ט׳וכן לענין ה"ניחא ליה" בעבודת פרה אדומה, דעצם הפסול עושה בודאי העבודה וה"ניחא ליה" הוא רק בבחינת פרט המעכב, ובכל אלו הנה דוקא השלילה היא הסבה הגורמת לבטולו של הדבר.