המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה מ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method II 40
א׳ואותה החקירה יש לחקור במכירת אמה עבריה שיוצאת בסימנים ובמיתת האב, אם המכירה לכתחילה לא הועמדה רק עד הזמן ההוא, באופן, שהסימנים והמיתה איננה סבה חיובית, אלא הפסקת הסבה הראשונה של המכירה, או דבאמת המכירה כשהיא לעצמה היא עולמית והסימנים או המיתה משמשים בתור סבות לחירות.
1
ב׳אולם כאן בודאי מסתבר כהצד הראשון, דהא כיון דיוצאת מרשות האב לגמרי בסימני נערות, הנה אין אדם יכול למכור דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, וכמו בכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה דאם מכר אין מכורין רק עד שימות, וממילא גם כאן לא חלה המכירה רק עד הזמן של סימנים, וכן ג"כ מיתת האב, שהטעם שמוציאה מרשות אדון הוא מטעם שאין ירושה בבת, ממילא, לכתחילה לא נתהוה המכירה רק עד זמן המיתה.
2
ג׳בקיצור, באלו הדברים שהפסקת המכירה באה מצד חסרון זכות המוכר בזמן ההוא, שם בודאי המכירה לא הועמדה לכתחילה רק לזמן, אבל בדברים שכאלו, שכלפי המוכר בעצמו אין הבדל בין לפני הזמן ובין לאחר הזמן, שם אין הזמן משמש בתור הגבלה במכירה, אלא זהי סבה חדשה ליציאה מרשות הלוקח לרשות המוכר.
3
ד׳ובזה יובנו דברי הגמ' שם בעירובין הנ"ל, שמקשינן: "ולרב לא אמרינן ק"ו כי האי גוונא, והתניא יכול למכור אדם את בתו כשהיא נערה? אמרת, קל וחומר, ומה מכורה כבר יוצאה, עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר? התם לא הדרא מיזדבנא הכא הדרא מיזדבנא", ועי' ברש"י ותוס' שם שדחקו בזה, ולפי דברינו ההסבר פשוט, דבמקום שהמכירה מעיקרה לא חלתה רק עד זמן ידוע, הנה אין שום מקום לומר שכשעשה את המכירה כשכבר הגיע הזמן שתחול המכירה, וכל המחלוקת הוא רק במקום שבעצם המכירה אין שום הגבלת הזמן, אלא שהזמן משמש בתור סבה חדשה ליציאה מרשות הלוקח, שם הוא המחלוקת, וזהו ההבדל בין יובל לבין יציאה בסימני נערות כנ"ל.
4