המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות י״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 17
א׳בכל תמורה יש שני דברים, א) הרצון מה שרצה שהקודש יהפך לחולין, ב) המעשה, שבאמת נעשה ע"י התמורה החול לקודש.
1
ב׳וגם שם נופל הספק, מהי הסבה העיקרית הגורמת להלאו, אם הרצון, והמעשה הוא בבחינת מכשיר, כלומר, שברצון הבא ע"י מעשה שכזה הוא עובר בלאו, או שהלאו הוא בהמעשה, מה שהביא קדושה לחולין, והרצון הוא רק בבחינת מכשיר, כלומר, שעצם הלאו הוא בזה שהביא מעשה קדושה ע"י רצון שכזה.
2
ג׳ועי' בספרנו "דרכי משה - דרך הקודש" ח"א ש"ז (פרק ט') שהארכנו בזה הרבה, והבאנו שבזה יש מחלוקת גם בגמרא וגם בראשונים, עיי"ש.
3
ד׳והחידוש שיש בחקירות האחרונות האלה הוא מה שכאן, בכל האופנים, אי אפשר להפריד בין סבה אחת להשניה, כלומר, שאי אפשר לדבר על סבה אחת בלי שנזכיר ביחד עם זה גם את השניה, ובין אם נאמר שהעברה הוא ברצון, ע"כ עלינו לומר הרצון הבא ע"י מעשה, ובין אם אנו אומרים שהעברה הוא במעשה, ע"כ עלינו להוסיף מעשה הבא ע"י רצון, וככה היא החקירה ג"כ בשוחט את הפסח על החמץ כמובן.
4
ה׳ולא כמו החקירות הראשונות ביאוש ושינוי רשות או ב"ממונך ושמירתך עליך", שכל סבה וסבה בתור דבר, הוא דבר העומד בפני עצמו, ובתמורה, מתוספת עוד נימה חדשה, דאם בהשוחט את הפסח על החמץ החקירה היא, אם הסבה השניה משמשת רק בתור "בשעת", הנה כאן בודאי ששתי הסבות הן צריכות לגוף הענין ואי אפשר להפריד ביניהן, אלא שהשאלה היא ממה להתחיל, כנ"ל296עיין בקובץ הערות שם אות טו בהג"ה וזה לשונו, עוד אפשר לומר דאפילו אי נימא דהכניסה לעזרה היא חלק מהאיסור ואינו דומה לתנאי דאין לו שייכות להאיסור כלל, מכל מקום יש לומר שכשהאיסור מורכב משני חלקים אחד שיש בו מעשה וחלק אחר שאין בו מעשה ג"כ אינו לוקה דלא סגי לחייבו בחלק שיש בו מעשה גרידא והחלק שאין בו מעשה לא יוכל לסייע לחיוב מלקות ממילא אינו לוקה, וביאר שם דמה שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים שם שהנכנס למצרים אינו לוקה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשוב להשתקע שם אין בו מעשה, פירוש הדבר שהכניסה בלא שום מחשבה אין בה שום איסור והמחשבה להשתקע היא חלק מהאיסור וכיון דמחשבה אינה מעשה אי אפשר לחייב עלה מלקות..
5