המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות י״טHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 19

א׳ויש לנו עוד ציור מיוחד של "שתי סבות" ביעוד אמה העבריה לרבנן דס"ל, מעות הראשונות לקדושין נתנו, כמבואר בקדושין (י"ט ע"ב), ומשלו משל בזה להאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום.

ב׳והנה לכאורה נראה שמעות המכירה הן משמשות בתור הסבה העיקרית לחלות הקדושין, והיעוד גופא משמש רק בתור תנאי של מעכשיו, אבל לפ"ז יוקשה, א"כ היינו צריכים לעדים דוקא בשעת המכירה, ולהיפך בעצם היעוד לא היינו צריכים לעדים, כאשר הדבר כן בכל קדושין על תנאי, בעוד שבאמת הדבר להיפך, שעצם המכירה לא צריך לעדים, והיעוד דוקא צריך לעדים, אף לרבנן, כמבואר שם בקדושין הנ"ל וכן פוסק הרמב"ם בפ"ד מהל' עבדים (הלכה ז').

ג׳הנה רק המעשה משמש בתור סבה לחלות הדבר, וקיום התנאי אינו משמש בתור סבה ישרה לחלות, אלא רק בתור סבה להרצון הכרוך עם המעשה, למשל, באומר לאשה הרי את מקודשת לי עמ"נ שתתני לי מאתים זוז, או הרי את מגורשת אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, הנה הנתינה מצדה או אי-ביאתו מצדו אינם משמשים בתור סבות ישרות לחלות הקדושין או הגירושין, כי הם נעשו כבכ"מ ע"י סבת נתינת כסף הקדושין וספר כריתות של הגט, אלא שקיום התנאי משמש בתור סבה לרצונו, דכיון שהמעשה דרוש לרצון של בעל המעשה והוא אינו רוצה אלא בקיום התנאי הנ"ל דוקא²⁹⁹בגדר תנאי אם הוא סיבה חיובית או סיבה שלילית, ראה מה שכתב הגאון המחבר לעיל מדה ב אות ב, וראה שם מה שצויין מדברי האחרונים בענין זה. אולם זה אינו נוגע לכאן, שגם לדעת האחרונים שהתנאי הוא סיבה חיובית, גדר זה הוא כפי שהגדירו הגאון המחבר כאן שהוא סיבה לרצונו, וכיון שהרצון הוא חלק מהמעשה נמצא שסיבת הרצון אינה סיבה שלילית אלא חיובית (והצד השני הוא שהתנאי הוא רק עיכוב ברצון ואי קיום התנאי הוא סיבה שלילית, דו"ק היטב). וזהו מה שמחלק הגאון המחבר לקמן שכל זה הוא בתנאי שמהוה רק סיבה לרצון, שאז אין צריכים עידי קיום על התנאי, אבל סיבה שהיא גופא הרצון היא צריכה עידי קיום. ובעיקר הדבר ראה בשערי יושר שער ז פרק טו שכתב ג"כ שאין צריך בעת קיום התנאי כוונה ואפילו רצון אין צריך, רק צריך שלא יהיה אנוס על זה והתנאי פועל ממילא, ועל כן מהני בעל כרחו כגון אם התנה שירדו גשמים, אזי בזמן שיורדים גשמים לא אכפת לן שהוא בעל כרחו (וכן בדוגמאות שנקט הגאון המחבר), מה שאין כן ביעוד שאז הוא שעת הכוונה לקידושין. ועיין מנחת חינוך מצוה מג שחידש דקידושי יעוד גזירת הכתוב הוא דבעינן עדים על התנאי. ובקהלות יעקב קידושין סי' כה אות ג כתב שבקידושין איכא שני דינים קנין ואיסור ובעינן עדים על האיסור ולא על הקנין, וביעוד המכירה היא רק על הקנין ואילו האיסור נפעל רק בזמן היעוד. ועוד בענין זה ראה: חזון איש סי' קמה, אבן האזל עבדים פ"ד ה"ז, משנת ר' אהרן קידושין סימן כ, קונטרסי השיעורים (גוסטמאן) קידושין שיעור יח., אבל ביעוד שעכ"פ בשעת היעוד צריך לומר לה הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, באופן שכל הרצון לקדושין הוא מגלה רק בשעת היעוד, אין היעוד סבה להרצון, אך זהו הרצון גופא, והמשמש סבה לעצם חלות הקדושין.

ד׳וראי' לזה, דבכל קיומי התנאים אין אנו צריכים לרצון בעל המעשה על פעולת הקיום מצד השני, והאומר, הר"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתיים זוז, הנה למ"ד, דנתינה בע"כ שמה נתינה, אך אם היא נתנה לו בע"כ נמי מגורשת, וכן, למשל, גבי אם באתי מכאן ועד י"ב חודש ופסקא מברא ואמר חזו דאתאי, אם אין אונס בגיטין הוי גט, מצד דנתקיים התנאי, אע"ג דאינו רוצה בקיום זה, ורק אם אמרינן יש אונס בגיטין לא נחשב זה כלל לקיום התנאי, אבל לולי זה הנה אי-רצונו לא מעלה ולא מוריד בזה, והוא מטעם הנ"ל, שאין קיום התנאי משמש בתור סבה ישרה להגירושין אלא רק לגלות שמקודם היה רצונו לכך במקרה שיתקיים התנאי, משא"כ ביעוד, דבכל האופנים אין יעוד אלא מדעת ולא רק בלי דעתיה דידיה אך גם בלי דעתה דידה כמבואר שם בקדושין הנ"ל.

ה׳וכיון שכבר ביארנו בכמה מקומות, דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים נאמר רק על עיקר הדבר ולא על הפרטים שבערוה, בשביל כך בקדושין על תנאי, אין אנו צריכים עדים בקיום התנאי, אלא בעצם הקדושין, משא"כ גבי יעוד הנה דוקא היעוד צריך לשני עדים³⁰⁰ראה להלן אות לב..

ו׳ועכ"פ יוצא מזה עוד ציור מקורי בשתי סבות, שהוא שונה מציור של מעשה ותנאי, אך גם שונה מציור של שתי סבות, שהסבה הראשונה משמשת רק בתור מכשרת להסבה השניה שהיא היא הפועלת, דהא כאן ס"ס "מעות הראשונות לקדושין נתנו", וביחוד הלא כלל גדול הוא, דכל סבה צריכה להיות קודם המסובב, וכאן הלא אנו אומרים כנ"ל "משל, למה הדבר דומה? לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום".

ז׳ואמנם באמת המשל הנ"ל מתאים ליעוד, מפני שגם במשל זה אין המכוון שאנו

ח׳אומרים איגלאי מלתא למפרע ממש אלא רק "גמר קדושי ראשון", שזאת אומרת, שההתחלה נעשה תיכף והגמר נעשה רק אחרי שלשים יום, וכן מבואר בתשובת הרשב"א (סי' תש"ז) שמחדש, דבמקדש מעכשיו ולאחר ל' למ"ד תנאה הוי אינו יכול לגרש מיד, דכ"ז שלא נתקיים התנאי לא נגמרו הקדושין, ומביא ראיה מדברי הירושלמי, דקאמר תוך ל' יום אינו קונה כלל לאחר ל' יום קונה קנין גמור, ומזה גופא דקאמר שמואל בקדושין (נ"ט ע"ב) דלאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון ומאי שייך כאן הלשון "גמרי" הלא אין כאן גמר, אלא גלוי מלתא בעלמא, אלא ש"מ כנ"ל.

ט׳וזהו הציור ג"כ ביעוד, שלמדס"ל מעות הראשונות לקדושין נתנו, הנה בשעת המכירה הותחלו הקדושין והגמר נעשה אח"כ³⁰¹עיי"ש בקה"י שהביא מהירושלמי שמשמע שהקידושין עוקרים את המכירה למפרע ונמצאת שלא היתה שפחה. אולם במשנת ר' אהרן שם מוכיח בראיות רבות שגם להירושלמי אין הכוונה שהקידושין חלין למפרע, עיי"ש בהרחבה. וכן ביאר הג"ר אברהם יצחק בלאך מובא בספר אהל חייא קידושין..

י׳ובזה מיושבת הקושיא, שמקשים לפי ההלכה דאין ברירה, איך יתכן כל הדין דיעוד לרבנן הנ"ל? ואמנם בכל התנאים הטעם שאין אנו צריכים בהם להגדר ברירה, כבר הסבירו הראשונים שיש הבדל בין תנאים שבידו לקיימם, ששם אנו צריכים לברירה ובין תנאים שאין בידו לקיימם, והרמב"ן מחלק דרק במתנה על שני דברים אנו צריכים להגדר ברירה, אבל ביעוד קשה לתרווייהו, דגם בזה הרי אין בידו לקיים אחרי דאין יעוד אלא מדעת, וגם כן הוא כמתנה על שני דברים, אחרי דהיעוד אפשר גם בו וגם בבנו?³⁰²כך הקשה באור שמח פ"ד מהלכות עבדים הט"ו, עיי"ש.

י״אאבל לפ"ז, כמובן, שלא קשה, דכל הגדר ברירה הוא רק במקום דבעינן לומר איגלאי מלתא למפרע, ולא כן בנ"ד שיש בזה רק גדר של התחלה וסוף.

י״בועכ"פ ביעוד יש לנו ציור מיוחד של שתי סבות, שבמדה ידועה זה נכנס למדת "סבה אריכתא" שיש בה התחלה וסוף³⁰³כעין זה ביארו גם האחרונים כל אחד בסגנונו הוא, ראה: מש"כ בשערי יושר שם פי"ח, הג"ר אברהם יצחק בלאך שם, אבן האזל שם, קונטרסי השיעורים שם אות ה. ועיין לקמן אות כט מש"כ הגאון המחבר מדוע אין חסרון של ברירה גבי למפרע הוא גובה..