המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות כ׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 20
א׳המחלוקת של הראשונים אי עדי מסירה כרתי או עדי חתימה-כרתי, שכבר הארכנו לבאר בספרנו "דרכי משה - דרכי הקנינים" חלק ב' (שמעתתא ו'), דאין עיקר המחלוקת בעדים, אלא בעצם הדבר, אי חתימה כרתת או מסירה כרתת והמחלוקת בעדים באה ממילא, דזהו כלל, דרק עיקר הכריתות דרוש לעדים, וממילא אי עיקר הכריתות היא בחתימה דרוש זה לעדים, ואי העיקר הוא במסירה בעינן דוקא בזה עדים304כך מבאר הגר"ש שקאפ בחידושיו לגיטין סימן ב. וביאר בזה שיטת הרמב"ם (הל' גירושין פ"א הט"ז) והרי"ף (גיטין מז, ב מדפיו) החולקים על רבינו תם (תוס' גיטין ד, א) וסוברים דלר"מ דעידי חתימה כרתי היינו שאין צריך כלל עידי מסירה, ועיין שם שפירש שעידי חתימה כרתי הוא כמו קנין לאחר ל' שהעדים עצמם עושים את הגירושין אלא שהגירושין אינם חלים עד לאחר המסירה והוי כמו תנאי. וביאר כן לשון הר"ן 'והא כי מטי שטרא לידיה אין המסירה מקנה אלא עדי חתימה הן שמקנין', עכ"ל הר"ן. ובהמשך דבריו כתב שלפי זה יש לחלק בין גירושין לקידושין, שדוקא בגירושין שהכל נעשה מצידו יש לומר שהכל נעשה בחתימה, אבל בקידושין שצריכים גם דעתה וזה חל בזמן הקידושין יצטרכו עידי מסירה ג"כ. ובזה ביאר דברי הרמב"ם בהלכות אישות פ"ג ה"ב ששטר קידושין צריך לתת בפני עדים ולא חילקו בין אם היו עידי חתימה על השטר, עי"ש מה שכתב בדברי הרשב"א בענין כתב ידו בקידושין ובדברי האבני מילואים סי' כז סק"ו. וראה מה שכתב הגרש"ש בחידושיו לבבא מציעא סי' יט.
ובנתה"מ סי' כח סק"ז וסי' מו סק"י ובתורת גיטין עט, ב נקט שמחלוקת ר"מ ור"א היא רק ב'אשויי שטרא' האם העידי חתימה הם המשוים את השטר או העידי מסירה הם הנותנים לו כח שטר, יעויין שביאר דשטר ענינו שנעשה מדעת המתחייב ולר"מ חתימת העדים היא מה שעושה שהשטר נעשה מדעת המתחייב, ולדעתו אין העדות מועילה כלל לעצם הקנין או הגירושין, וכל מה שמהני הוא מטעם אנן סהדי כמו שפירש הר"ן בפרק המגרש לענין עידי חתימה אליבא דר' אלעזר. אולם הגר"ח הלוי בחידושיו על הרמב"ם פ"ג מהלכות עדות ה"ד כתב וזה לשונו, דהרי כל עידי חתימה אינם יודעים כלל מגוף הגיטין והקידושין, וליכא רק הגדתן שמעידין על הגיטין וקידושין או על השטר, ובעל כרחך צריך לומר דזהו גזירת הכתוב דהגדתן שבשטר משוי ליה לשטרא וחשיבא גם עדות ראיה על גוף המעשה של גיטין וקידושין וכדומה. ועיין שם בפ"ה ה"ו דחלוק עידי חתימה אליבא דר"מ שהן עצמו גופו של שטר מעידי חתימה אליבא דר"א דהוי רק כראיה, והדברים מבוארים כבר ברא"ה כתובות צד, א דלר' אלעזר אף אי נימא דלא בעינן לעידי מסירה, מכל מקום ליכא למימר עדיו בחתומיו זכו לו לדידיה..
ובנתה"מ סי' כח סק"ז וסי' מו סק"י ובתורת גיטין עט, ב נקט שמחלוקת ר"מ ור"א היא רק ב'אשויי שטרא' האם העידי חתימה הם המשוים את השטר או העידי מסירה הם הנותנים לו כח שטר, יעויין שביאר דשטר ענינו שנעשה מדעת המתחייב ולר"מ חתימת העדים היא מה שעושה שהשטר נעשה מדעת המתחייב, ולדעתו אין העדות מועילה כלל לעצם הקנין או הגירושין, וכל מה שמהני הוא מטעם אנן סהדי כמו שפירש הר"ן בפרק המגרש לענין עידי חתימה אליבא דר' אלעזר. אולם הגר"ח הלוי בחידושיו על הרמב"ם פ"ג מהלכות עדות ה"ד כתב וזה לשונו, דהרי כל עידי חתימה אינם יודעים כלל מגוף הגיטין והקידושין, וליכא רק הגדתן שמעידין על הגיטין וקידושין או על השטר, ובעל כרחך צריך לומר דזהו גזירת הכתוב דהגדתן שבשטר משוי ליה לשטרא וחשיבא גם עדות ראיה על גוף המעשה של גיטין וקידושין וכדומה. ועיין שם בפ"ה ה"ו דחלוק עידי חתימה אליבא דר"מ שהן עצמו גופו של שטר מעידי חתימה אליבא דר"א דהוי רק כראיה, והדברים מבוארים כבר ברא"ה כתובות צד, א דלר' אלעזר אף אי נימא דלא בעינן לעידי מסירה, מכל מקום ליכא למימר עדיו בחתומיו זכו לו לדידיה..
1
ב׳ועצם המחלוקת היא בצורה שכזו: כתוב בתורה "וכתב ונתן", ובכן, הרי יש שתי סבות לכריתות, וממילא נופל הספק, אי ה"וכתב" שזהו החתימה, פועל את עצם הגירושין, והמסירה הוא רק מעין תנאי בדבר, אם כי, כמובן, לאו בגדר תנאי של עכשיו, דחלות הגט בודאי אינה באה מקודם הנתינה, אבל המסירה היא רק אחד הפרטים המעכבים את הגט, שאי אפשר לגט בלי זה, אבל עכ"פ הסבה החיובית של הגט מונחת בחתימה, או דה"ונתן" רק היא הסבה הגורמת להתהוות הגירושין, וה"כתב" בא רק בתור סבה המכשרת לסבה השניה העיקרית, וזהו עדי מסירה כרתי.
2
ג׳ואותה המחלוקת היא כידוע ג"כ בכל השטרות, וגדר אחד להם, דבשטרות בודאי שהמחלוקת היא בעצם ההקנאה אי נעשית ע"י החתימה והמסירה היא רק מעין תנאי בדבר, או דכל ההקנאה מתהוה רק ע"י המסירה, ועי' בשמ"ק כתובות בסוגיא דשני שטרות היוצאים ביום אחד (צד א').
3