המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות כ״אHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 21
א׳קיי"ל ד"עדים בחתומי זכין לו" ובכ"ז דוקא כשמטי לידיה, דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כמבואר בב"מ (י"ג ע"א), וגם שם יש לפ"ז שתי סבות: חתימות העדים והמטי לידיה, וממילא נופל הספק, אם שניהם באו בתור שתי סבות גורמות, או דרק הסבה הראשונה, עדי חתימה היא הגורמת, כמו שאומר "עדים בחתומיו זכין לו", שזאת אומרת, דעיקר הזכיה נעשית ע"י החתימה, וה"מטי לידיה" הוא רק בשלילה דאם לא מטי לידיה כלל שזהו מבטל את הזכיה.
1
ב׳ואנו מוצאים בזה מחלוקת הראשונים, הרי"ף והתוס', מה יהיה הדין אם מכר לאחר בין החתימה לה"מטי לידיה", דלשיטת הרי"ף בטלה הזכיה של הראשון לגמרי ונעשה קנינו של השני, והתוס' חולקים על זה305דברי הגאון המחבר קאי לשיטת הרא"ש בבא מציעא פ"א סי' מט בדעת הרי"ף. שם ו, ב מדפיו שכתב וזה לשונו, 'ועוד שוב בזמנו טורף כלומר אע"ג דזבינתה לכתובתה בטובת הנאה מניסן עד תשרי כיון דכתבה ליה לשובר בניסן זכה הבעל בההוא קרקע דכתובה, משעת חתימת עדים בשובר, ואע"ג דלא מטא לידיה, דהויא ליה כמחילה וכשהוא טורף עכשיו מניסן הוא טורף, נחלקו הראשונים בשיטת הרי"ף, דעת המלחמות (יא, א בדפי הרי"ף) שהוא זכיה למפרע, והרי"ף נתן טעם להך דינא דעבז"ל אע"ג דלא מטי שטרא לידיה. וכן פסק הש"ך סי' לט סקל"ט. (ועיין שיעורי ר' שמואל דף יג, א שמה שהוצרך הרי"ף לטעם 'דהויא כמחילה', משום שבשובר אינו אלא ראיה ואיך שייך עבז"ל על ראיה ולכך פירש דהויא כמחילה ולא כהודאה ואע"פ שמחילה א"צ קנין מ"מ כשנעשית בשטר יש על זה חלות קנין, וראה נחלת דוד יג, א). אולם הרא"ש פירש דחלוק שעבוד ממכר, דלענין שעבוד אמרינן עבז"ל כדי דלא ליהוי שטר מוקדם, משא"כ לענין מכר דאם מכר לשני מתבטלת המכירה, ועל כן הוצרך הרי"ף לפרש דהוי כמחילה, ובזה לא אכפת לן שהגיע ליד אחר דמחמת המחילה שהוא תחת ידו זוכה מיד בחתימה ואין צריך מטא לידיה. (ואף דלכאורה אינו ענין לעבז"ל כתב בחידושי הגר"ש שקאפ סי' יח וסי' יט שהדמיון הוא לא לעצם עבז"ל אלא למה שדעת הלוה הוא שיחול קנין משעת ההקנאה דבלא זה לא שייך שיתקנו חכמים עבז"ל, וכיון שכן במחילה א"צ לזה כלל, ועיין גם קה"י סי' כב וחידושי ר' שמואל סי' יח).
ובש"ך הקשה על הרא"ש א. שהרי מפורש בגמרא דייתקי מתנה ושוברין לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן, הרי דבעי נתינה גם בשוברין. ב. מבואר בדמ' דף יט, א דבשטר שחרור בחא נתינה אינו זוכה וממה נפשך אם הוי כשובר, א"כ אין צריך נתינה לידו כיון שמיד הוא זוכה בעצמו שהרי הוא תחת ידו ואם נימא דהוי כמכר, א"כ במכר לא אמרינן כלל עבז"ל. ג. ממה דאמרינן בבבא בתרא קסז, ב כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ומקשה הגמ' דלמא טריף מלקוחות שבין חתימה למכירה, וקשה הא במכר לא אמרינן עבז"ל.; ולהבין את המחלוקת הנ"ל נקדים שזה ודאי שה"מטי לידיה" לא נאמר על הנייר לבד אך בעינן שיגיע לידיה שטר מכירה או שטר מתנה. והנה, אם לא מכר לאחר אז אפילו אם לא נימא דאיגלאי מלתא למפרע דעדים בחתומיו זכין לו, אבל עכ"פ זכה מעכשיו, ובכן מטי לידיה שטר מכירה או מתנה, אבל אם מכר לאחר, הנה אם לא נימא איגלאי מלתא למפרע לא הגיע כלל לידיה שטר מכירה, ואחרי שזה כלל גדול שכל סבה צריכה להיות קודם המסובב306ראה לעיל מדה א באריכות., הנה אם נימא דגם המטי לידיה הוא בתור סבה הגורמת, ממילא כשמכר באמצע לאחר תו לא שייך כלל לומר "עדים בחתומיו זכין לו", אבל אם נימא דהוא רק בגדר שלילה, שהלא מטי לידיה הוא הוא שמבטל את הזכיה של החתימה, הנה רק אז יבטל רק במקום, שאפילו אם נימא דעדים בחתומיו זכין לו ס"ס לא מטי לידיה, אבל בנ"ד דהא בהא תליא שפיר זוכה הראשון.
ובש"ך הקשה על הרא"ש א. שהרי מפורש בגמרא דייתקי מתנה ושוברין לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן, הרי דבעי נתינה גם בשוברין. ב. מבואר בדמ' דף יט, א דבשטר שחרור בחא נתינה אינו זוכה וממה נפשך אם הוי כשובר, א"כ אין צריך נתינה לידו כיון שמיד הוא זוכה בעצמו שהרי הוא תחת ידו ואם נימא דהוי כמכר, א"כ במכר לא אמרינן כלל עבז"ל. ג. ממה דאמרינן בבבא בתרא קסז, ב כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ומקשה הגמ' דלמא טריף מלקוחות שבין חתימה למכירה, וקשה הא במכר לא אמרינן עבז"ל.; ולהבין את המחלוקת הנ"ל נקדים שזה ודאי שה"מטי לידיה" לא נאמר על הנייר לבד אך בעינן שיגיע לידיה שטר מכירה או שטר מתנה. והנה, אם לא מכר לאחר אז אפילו אם לא נימא דאיגלאי מלתא למפרע דעדים בחתומיו זכין לו, אבל עכ"פ זכה מעכשיו, ובכן מטי לידיה שטר מכירה או מתנה, אבל אם מכר לאחר, הנה אם לא נימא איגלאי מלתא למפרע לא הגיע כלל לידיה שטר מכירה, ואחרי שזה כלל גדול שכל סבה צריכה להיות קודם המסובב306ראה לעיל מדה א באריכות., הנה אם נימא דגם המטי לידיה הוא בתור סבה הגורמת, ממילא כשמכר באמצע לאחר תו לא שייך כלל לומר "עדים בחתומיו זכין לו", אבל אם נימא דהוא רק בגדר שלילה, שהלא מטי לידיה הוא הוא שמבטל את הזכיה של החתימה, הנה רק אז יבטל רק במקום, שאפילו אם נימא דעדים בחתומיו זכין לו ס"ס לא מטי לידיה, אבל בנ"ד דהא בהא תליא שפיר זוכה הראשון.
2
ג׳ובזה באמת מתורצת כל הקושיות שהקשו על שיטת הרי"ף הנ"ל ואכמ"ל307האחרונים (פנ"י ב"מ שם, קצוה"ח סי' לט סק"ז, נתה"מ קפח סק"א, ועוד) נקטו בשיטת הרי"ף שעל ידי המכירה לאחר הוי כמו חרטה מהזכיה. והחילוק בין שעבוד למכר לפי זה ביארו האחרונים (קצוה"ח שם, ראה הגהות אמרי ברוך שם ונחלת דוד שם) דמכירה היא סתירה למכירה הקודמת, אבל אינו סתירה לשעבוד, שהרי כל זמן שאינו טורף שייך שיהיו שניהם קיימים. ובחידושי הגר"ש שקאפ שם הקשה על זה שהרי אי אפשר שיתבטל השטר אחר שכבר חל, ועל כרחך שלהבנתם העדים זוכים על ידי חתימתם בתנאי שאם לא יחזור בו, ואם כן אין חילוק בין מכירה למחילה. ובחידושי ר' שמעון שקאפ שם סי' יח ביאר שכל תקנת עבז"ל אינה שייכת לא בהלואה ולא במכר. ואמנם יש שכתבו (ראה חידושי הגרש"ש שם סי' יט, וראה קונטרסי שיעורים שיעור טו, וקה"י סי' כב) כסגנון הגאון המחבר שעל ידי המכירה הוי חסרון במטי 'שטרא' לידיה, שעל ידי המכירה פקע שם שטר מהניר, וביאר בחידושי הגרש"ש שם דעיקר הקנין נעשה על ידי חתימת העדים (אם מדאורייתא למ"ד ע"ח כרתי או מדרבנן בתקנת עבז"ל, עיי"ש מדברי המהרש"א והאחרונים דנו בזה, אכמ"ל), רק שצריך שתהיה המסירה בתורת שטר ראיה, ועי"ז איגלאי מלתא למפרע שנתקיים הקנין, ועל כן כל שמכר בנתיים חסר בעיקר הראיה, ועיין שם שלפי זה לא יהני ביטול, דביטול מהני רק על השטר ולא על הראיה שבו. ועיי"ש שביאר דזה גופא מחלוקת הרי"ף והתוספות בכה"ג שאם נאמר איגלאי מלתא למפרע יהיה שם שטר ראיה, דהתוס' ס"ל דמהני, והרי"ף ס"ל דלא מהני. ובמרחשת ח"ב סי' כז אות ו פירש שהמסירה היא חלק מהמעשה זכיה, ודימה זאת למקדש לאחר ל' דהוי שיור, ועל כן כשיש מכירה הוי כמו קידש אחר בנתיים. וראה חת"ס חו"מ סי' נד.
3