המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות כ״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 23
א׳גם החקירה הידועה אי זיקה היא המשכת האישות הראשונה של האח המת, או דזו היא מעין אישות חדשה של האח החי, ג"כ יסודה ושרשה של החקירה הזו הוא "בשתי סבות", כי בכל זיקה יש שתי סבות, האח המת והאח החי ובלי זה אי אפשר שתבוא זיקה, וממילא נופל הספק מהי הסבה העיקרית הגורמת, אם הסבה הראשונה, כלומר, האישות של האח המת והאח החי משמש כאן רק בתור שלילה, כלומר, שאם היה מת בלי אחים אז המיתה מסלקת את האישות לגמרי, אבל עכשיו כשמת ואחים קיימים נשארה בתקפה הסבה הראשונה, המשכת האישות, אלא שבמקום עונש מיתה משתנה לעונש לאו, כל זה אם נימא דזיקה היא המשכת האישות הראשונה כנ"ל, אבל אם נימא כהצד השני הנ"ל, הנה האישות של האח החי משמשת רק בתור הכשר לסבה, שזה רק מכשיר שהאח החי יגרום את הזיקה, שהיא מעין אישות חדשה מצדו308חקירה זו בענין איסור יבמה לשוק היא מחלוקת אחרונים, בבית מאיר סימן קכא סעיף כתב שאיכא עלה אישות הבעל הראשון, ואף על פי שבכל מקום המיתה מתרת כאן לא פקעה האישות לגמרי אלא שהיא נותקה ללאו. והברוך טעם שם משיג על הבית מאיר וסובר שעל ידי המיתה פקעה האישות לגמרי, ויש כאן אישות חדשה בין היבם ליבמה. ובאתוון דאורייתא כלל ח האריך בזה, עיין שם גם בקונטרס אחרון. וראה גליון רע"א על הגמ' ב"ב קלה, ב שהק' על לשון הגמ' שכנתה יבמה כאשת איש, אכן בהגהות הב"ח ביאר שם שאע"פ שכעת אינה אשת איש מכל מקום עדיין בחזקת אותו איסור שקודם מיתה עומדת. וע"ע או"ז סי' תשמה, מהרי"ט אה"ע סי' יח. אולם הגאון המחבר נוקט חקירה זו כמחלוקת בענין גדרי הזיקה, ראה בספרו שם פרק יב שכתב שהמחלוקת אם יש זיקה או אין זיקה תלויה בזה, וכעין זה מצינו בהעמק שאלה לנצי"ב סוף שאילתא צה, עיי"ש שהמחלוקת אי יש זיקה או אין זיקה לענין נדרים תליא באיסור יבמה לשוק אם הוא איסור אשת איש קלוש או שהוא איסור חדש. באחרונים דנו גם אם הזיקה היא מחמת המצוה של יבום וממילא אם לא שייכת המצוה תפקע הזיקה, עיין מה שכתב הגאון המחבר בענין זה לעיל מדה א אות כב-כג ומה שצויין שם..
1
ב׳ואמנם, לכאורה, נראה שזו היא המחלוקת בגמרא גופא ביבמות (י"ג ע"א) אי נשואים הראשונים מפילים או מיתה מפלת, אך כמובן שאין הדבר כל כך מוכרח, משום דאפילו אם אמרינן דנשואים הראשונים מפילים, אפשר דפועלת אישות חדשה של האח, דזהו גופא הוא חלק מפעולת הנשואים הראשונים, וגם אם נאמר דמיתה מפלת אפשר בכ"ז דזו היא המשכת האישות, דהמיתה גורמת שתמשך האישות. אך עכ"פ המחלוקת גופא, אי נשואים הראשונים מפילים או מיתה מפלת, היא מחלוקת בשתי סבות, דעכ"פ לא ימלט לכו"ע זיקה בלי נשואים הראשונים ובלי מיתה, אלא שהמחלוקת היא מהי בזה הסבה העיקרית הגורמת.
2
ג׳ובעצם החקירה, אם זיקה היא המשכת האישות הראשונה או אישות חדשה, הארכתי בזה הרבה בס' "דרכי הקנינים" ח"ב (ש"ז) וכעת אני רוצה להוסיף גם את זה, דנ"מ מהחקירה הנ"ל לפ"מ דמשמע מהריטב"א, שז"ל הלכות הרי"ף בנדרים בסוגיא דבר פדא (כ"ט ע"א) דלר"א דמועיל קדושין בחוץ לפלוני אז בכה"ג מועיל גם לזמן שהקדושין יפקעו ממילא אחרי הזמן (ועי' בס' ציונים לתורה להגאון ר"י ענגל ז"ל), איך היה הדין במקדש לזמן ומת בתוך הזמן, אם הזיקה תמשך אף אחרי הזמן, דאם הזיקה היא המשכת האישות הראשונה הנה היא נמשכת רק כ"ז שהאישות נמשכת, והחידוש הוא רק בזה, דבכה"ג אין המיתה מתרת, אבל בנ"ד הלא הזמן בעצמו מפקיע את האישות, אבל אם נימא כהצד השני, הנה סוף סוף כשמת, טרם כלות הזמן, כבר עמדה עליה זיקה, ובזיקה כשבאה מכח התורה הלא לא היתה הגבלת זמן309באוסף חידו"ת לר' אהרן קוטלר ריש סימן ו וכן במשנת ר' אהרן סימן טו אות ב הביא דוגמה זו ונקט בפשיטות דבכהאי גוונא תפקע הזיקה. עיין שם שתמה לפי זה שהרי בגמרא מתבאר דאם זיקה בכדי לא פקעה גם מיתת היבם לא מפקיעה זיקה בכדי, ומאי שנא פקעו הקידושין או שנפקעה האפשרות ליבום. ויישב דמה שמיתת היבם מתירה לשוק אין זה משום שפקעה מצות יבום, אלא שמיתה מתרת, אולם גם לאחר מיתה אכתי יבמתו היא, ומיתתו היא כמו נקטע השוק, עיין שם שנוקט דהזיקה מקורה מצד מצות היבום, וראה מדה א שם ובהערות שם..
3
ד׳ועי' בירושלמי קדושין (פ"ג ה"א) על המשנה "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני", הוא אומר "לפיכך, אם מת השני בתוך שלשים יום או גרשה חלו עליה קדושי ראשון לאחר שלשים יום, מת לאחר שלשים ולא גרש לא חלו עליה קדושי ראשון - וכו' - תפתר, שמת השני והוין ליה אח, מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליה קדושי הראשון", ומזה נראה, דזיקה היא המשכת האישות הראשונה, ובשביל כך אנו אומרים, כי כמו כשהוא חי, המקדש השני, אע"פ שנגמרו השלשים יום אי אפשר שיחולו הקדושי ראשון שקדשה לאחר שלשים, ה"נ אע"פ שמת, אך מכיון שהזיקה גופה היא המשכת האישות אין מקום לקדושי הראשון לחול310עיין ברמב"ן קידושין שם שכתב שדין זה תליא במחלוקת רב ושמואל אם קידושין תופסין ביבמה. ואמנם למה שהובא לעיל מההעמק שאלה, הרי הם הם דברי הגאון המחבר, שהרי גם מחלוקת זו של רב ושמואל תלויה בחקירה זו של גדר זיקה. אכן גם בלא לתלות מחלוקת זו זה בזה, הענין מבואר שהגם שהאישות היא המשכם של הקידושין הקודמים, אולם הפקעת הקידושין הראשונים תלויה בזה גופא האם יכולים קידושי השני לחול על אשת איש, שאם היא אשת איש שנתקה ללאו אזי כמו שבכל יבמה לשוק קידושין תופסים, כך כאן קידושי הראשון תופסים. ועיין באבני מילואים סי' מ סק"ו שדן להצד דקידושין תפסי ביבמה ודלא כהירושלמי, אם בכהאי גוונא זקוקה ליבום, והביא מדברי התוספות יבמות קט, א שבקידושין שחלים ממילא נפטרה מחליצה ומיבום, והקשה לפי זה דמשכחת שש עשרה נשים שפוטרות צרותיהן, והיינו באשת איש דלאחר מיכן. וע"ע אור שמח אישות פ"ז הי"א., אבל אם נימא דזיקה היא מעין אישות חדשה, ע"כ דיש רגע של הפסקה בין האישות הראשונה להתהוות האישות החדשה, וברגע זה היה צריך לחול שוב הקדושין של הראשון, ואמנם יש לדחות ולומר, דלו יהיה אפילו דזיקה היא מעין אישות חדשה, אבל זהו הוי כמו מת השני וקדשה השלישי בתוך השלשים, אכן, השאלה היא מה יהיה הדין כשימות בסוף שלשים ממש, דאם זיקה היא המשכת האישות הראשונה אז אין מקום לקדושי הראשון לחול, משא"כ אם נימא דהזיקה היא מעין אישות חדשה, כמובן.
4
ה׳ועי' בתוס' יבמות (פ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה וכי תימא "נשואין הראשונים מפילים" שכתבו, "תימא, דבכה"ג לא אמרינן בשום דוכתא נשואים מפילים דלהחמיר הוא דאמר הכי לאסור כינס ואח"כ גירש בפ' ד' אחין, אבל להקל לא אשכחן?" וכוונתם ברורה, דהא אפילו אם נימא דנשואים הראשונים מפילים, לא משמשים הנשואים רק בתור הסבה המכשרת, אבל עכ"פ עיקר הסבה הגורמת היא המיתה, ואיך אפשר להקל מטעם זה? אבל לפ"ד אפשר, עפ"י מה שבארנו במק"א311ראה להלן מדה ה אות ג., לישב את קושית התוס' ביבמות (ג' ע"א) שהקשו דנילף דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מיבום שדוחה איסור אשת אח? ואמרנו דכל המושג דעשה דוחה ל"ת הוא כשיש שתי סבות המתנגדות זו לזו, סבת עשה וסבת ל"ת, אז הראשונה דוחה את השניה, משא"כ ביבום באשת אח אין כאן שתי סבות מתנגדות, אלא אדרבא אותה הסבה, אשת אח, שהיא מביאה תמיד להל"ת, מביאה במקרה זה, כשמת בלי בנים, להעשה, כי אין כאן סבה אחרת להעשה מלבד הסבה של אשת אח312אינו דומה לסברת מצוותו בכך שכתבו התוספות, שסברת מצוותו בכך היינו שהמצוה תיעשה באופן של איסור, והיינו שבאופן בו אי אפשר לקיים את המצוה אלא כשעובר על הלאו אינו שייך לנדון עדל"ת, ויעויין מחלוקת רש"י ותוספות בברכות כ, ב דרש"י סובר שמת מצוה הוי הותרה לענין טומאת כהנים ואינו שייך לגדר דחיה ועיי"ש ברשב"א. והתוס' הקשו א"כ בכל עדל"ת נימא הכי, וכבר האריכו האחרונים אם לתירוץ התוספות דמצותו בכך הוי כגדר רב נסים גאון בשבת קלג, א שלא נאמר הלאו במקום עשה. אך מכל מקום הסתירה שבין המצוה לאיסור היא מקרית רק שהמצוה נאמרה להיעשות באופן של איסור (ואין אנו אומרים שמפני שהמת מטמא לכן צריך לקבור מת מצוה, וכמו כן אין אנו אומרים שמפני ששחיטה היא מלאכה על כן צריך להקריב בשבת, אלא שמ"מ המצוה היא באופן של איסור, ודו"ק). ואולם כוונת הגאון המחבר היא ליותר מזה, שבכהאי גוונא שאותה הסיבה שגורמת לאיסור היא הגורמת למצוה, וכאילו נאמר בתורה שבהיות סיבת אשת אח הנה אם היא עם בנים יהיה בזה איסור ואם היא בלי בנים יהיה בזה מצוה, ממילא אינו ענין כלל לעשה דוחה לא תעשה. ויש לדון בכלאים בבגדי כהונה אם יהיה דומה לגדר הגאון המחבר, ששמא אפשר לומר שהצמר והפשתים באופן זה הם לכבוד ולתפארת ועל כן צותה התורה לכהנים ללבוש בגדים אלו, נמצא שסיבת האיסור בכל מקום דהיינו עירוב הצמר והפשתים היא סיבת המצוה, וצ"ת. ועיין להלן מדה ה אות ג-ד ובהערות.
ומצינו דרגה נוספת ראה בכור שור עה"ת פרשת כי תשא שאיסור כלאים הוא מחמת שהתורה צותה לכהנים ללבוש כלאים ואין ראוי שהדיוט ישתמש בכתרו של מלך , והנה באופן זה הוא יותר פשוט שאין צורך לומר דהיתר כלאים בבגד"כ הוא מצד מצוותו בכך, דאדרבה כל האיסור נובע מחמת המצוה, ודו"ק.. וגם כאן, אי היינו סוברים דנשואים הראשונים מפילים, אפשר לומר שאי אפשר כלל לדחות את היבום מצד שהיא אלמנה לכה"ג, שהלא גם כאן משמשת אלמנותה אדרבא בתור סבה להיבום, שכשם שאי אפשר יבום בלי אשת אח כך אי אפשר יבום בלי אלמנה313לכאורה אינו דומה, שדוקא באופן שסיבת האיסור היא סיבת המצוה יש מקום לדברי הגאון המחבר, ולפיכך אשת אח שזה גופא מה שהיא אשתו של אחיו סיבת מצות היבום, מה שאין כן אלמנה לכהן גדול, נהי שסיבת המצוה היא מה שהיא אלמנה, אבל לא סיבת האיסור 'אלמנה לכהן גדול' היא סיבת המצוה (וסימן לזה מה שכהן אסור בכל אלמנה אף כשאינה נופלת ליבום), ובהאי גוונא מנלן שנאמר שלא יחול האיסור, ומהיכי תיתי לומר שאמרה התורה שאלמנה עם בנים אסורה לכה"ג ובלי בנים מותרת הלא אין זה שייכות כלל ליבום, ודו"ק. וכמו דלא נימא דהמצוה להחזיר גרושתו אף אם היה בזה עשה גמור ידחה הלאו דגרושה לכהן. ועיין מה שצויין בהערות להלן מדה ה אות ד., וביחוד אם נוסיף, דלמ"ד דנשואים הראשונים מפילים, הזיקה היא המשכת האישות הראשונה, אז שייך איסור אלמנה לכה"ג רק כשהאח הראשון נשאה בעודנה אלמנה, אבל אם נשאה כשהיא בתולה והאישות עדיין נמשכת, אין כאן חסרון משום אלמנה לכה"ג314כוונתו היא לדחות את מה שכתב קודם שגם להצד דנישואין מפילין אין זה אלא סיבה המכשרת, וכוונתו היא שדוקא אם אין המחלוקת בזיקה תלויה במחלוקת זו כמו שדחה בתחילת האות, אבל למה שרצה לומר מתחילה שם דהא בהא תליא א"כ נישואין הראשונים מפילין הוא סיבה גורמת ולפי זה אין המיתה משמשת לזיקה אלא הנישואין ושייך לומר שאין כאן איסור אלמנה. והנה בדבריו כאן לא תתורץ הקושיה השניה של תוספות דנעשה פצוע דכא לאחר נפילה ליבום מבואר בדף עט, ב שחייל האיסור דפ"ד על מצות היבום, וכל מה שהועלנו שחלה המצוה קודם האלמנות אולם עדיין יש להקשות מהתם. משא"כ לתירוץ הראשון של הגאון המחבר אינו דומה כלל, דדוקא באלמנה שהיא סיבת המצוה בזה דחי לאיסור אלמנה לכה"ג, משא"כ פצוע דכא..
ומצינו דרגה נוספת ראה בכור שור עה"ת פרשת כי תשא שאיסור כלאים הוא מחמת שהתורה צותה לכהנים ללבוש כלאים ואין ראוי שהדיוט ישתמש בכתרו של מלך , והנה באופן זה הוא יותר פשוט שאין צורך לומר דהיתר כלאים בבגד"כ הוא מצד מצוותו בכך, דאדרבה כל האיסור נובע מחמת המצוה, ודו"ק.. וגם כאן, אי היינו סוברים דנשואים הראשונים מפילים, אפשר לומר שאי אפשר כלל לדחות את היבום מצד שהיא אלמנה לכה"ג, שהלא גם כאן משמשת אלמנותה אדרבא בתור סבה להיבום, שכשם שאי אפשר יבום בלי אשת אח כך אי אפשר יבום בלי אלמנה313לכאורה אינו דומה, שדוקא באופן שסיבת האיסור היא סיבת המצוה יש מקום לדברי הגאון המחבר, ולפיכך אשת אח שזה גופא מה שהיא אשתו של אחיו סיבת מצות היבום, מה שאין כן אלמנה לכהן גדול, נהי שסיבת המצוה היא מה שהיא אלמנה, אבל לא סיבת האיסור 'אלמנה לכהן גדול' היא סיבת המצוה (וסימן לזה מה שכהן אסור בכל אלמנה אף כשאינה נופלת ליבום), ובהאי גוונא מנלן שנאמר שלא יחול האיסור, ומהיכי תיתי לומר שאמרה התורה שאלמנה עם בנים אסורה לכה"ג ובלי בנים מותרת הלא אין זה שייכות כלל ליבום, ודו"ק. וכמו דלא נימא דהמצוה להחזיר גרושתו אף אם היה בזה עשה גמור ידחה הלאו דגרושה לכהן. ועיין מה שצויין בהערות להלן מדה ה אות ד., וביחוד אם נוסיף, דלמ"ד דנשואים הראשונים מפילים, הזיקה היא המשכת האישות הראשונה, אז שייך איסור אלמנה לכה"ג רק כשהאח הראשון נשאה בעודנה אלמנה, אבל אם נשאה כשהיא בתולה והאישות עדיין נמשכת, אין כאן חסרון משום אלמנה לכה"ג314כוונתו היא לדחות את מה שכתב קודם שגם להצד דנישואין מפילין אין זה אלא סיבה המכשרת, וכוונתו היא שדוקא אם אין המחלוקת בזיקה תלויה במחלוקת זו כמו שדחה בתחילת האות, אבל למה שרצה לומר מתחילה שם דהא בהא תליא א"כ נישואין הראשונים מפילין הוא סיבה גורמת ולפי זה אין המיתה משמשת לזיקה אלא הנישואין ושייך לומר שאין כאן איסור אלמנה. והנה בדבריו כאן לא תתורץ הקושיה השניה של תוספות דנעשה פצוע דכא לאחר נפילה ליבום מבואר בדף עט, ב שחייל האיסור דפ"ד על מצות היבום, וכל מה שהועלנו שחלה המצוה קודם האלמנות אולם עדיין יש להקשות מהתם. משא"כ לתירוץ הראשון של הגאון המחבר אינו דומה כלל, דדוקא באלמנה שהיא סיבת המצוה בזה דחי לאיסור אלמנה לכה"ג, משא"כ פצוע דכא..
5