המידות לחקר ההלכה, חלק א, ג; שתי סבות ה׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method III 5

א׳ומזה מסתעף ממילא ספק אחר בעצם סבת החיוב של שומרים בנזקין, שהכלל הוא ש"כל השומרים נכנסים תחת הבעלים להתחייב בנזקין", ששם הלא אין שתי סבות "ממונך ושמירתן עליך", אך הסבה השניה של "שמירתן עליך" לבד, שממילא נופל הספק אם זו היא סבה חיובית ישרה או בלתי ישרה²⁴⁰ראה מש"כ הגאון המחבר להלן מדה ט אות כ..

ב׳כלומר, דאם נימא כהצד האחרון, דעיקר הסבה החיובית היא האחרונה, "ושמירתן עליך" והראשונה באה רק בתור הכשר הסבה, הנה יש בחיוב השומרים על נזקים סבה ישרה, דאם בכל נזקים בעינן גם "ממונך", הלא הוא רק להכשיר את הסבה השניה כנ"ל, וכאן לא בעינן את ההכשר הזה, כי ההכשר הזה בא ממילא מצד מה שקבל את השמירה, אבל לכל שאר הצדדים, כלומר, הן אם נימא דשתיהן באות בתור סבות חיוביות, והן אם נימא דשמירתם עליך היא רק בתור סבה שלילית, כבר אין סבה חיובית ישרה על השומר, דסוף סוף לא ממונו הוא, שעכ"פ זו היא סבה חיובית, ובאופן שכזה עלינו לומר, דכל סבת החיוב בשומר היא סבה בלתי ישרה, כלומר, דעצם החיוב, אמנם, מוטל על הבעלים מצד "ממונך", והשומר מחויב מטעם מה שגרם הפסד לבעלים, ואם הניזק תובע מהשומר באופן ישר הוא מעין שיעבודא דר' נתן²⁴¹זה לשון התוספות לענין גזלן שמתחייב בנזקי הבהמה, דסברא הוא שגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבים בשמירתה, ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שגזלה מהם, יש על הגזלן לשומרה, דלענין נזיקין איקרו בעלים כל מי שבידו לשמרו. ועיין אבן האזל וברכת שמואל שם דמצד חיוב ממונו אין צריך דוקא ממונו אלא דבעינן ברשותו, וכל שחייב בשמירתו הוי ליה ברשותו ומעתה אין צריך פשיעה כדי לחייבו דחייב מצד שהוא ברשותו, וראה אבי עזרי נזקי ממון פ"א ה"א. ובעיקר דינא דחיוב שומרים בנזיקין ראה חקירת רבינו חיים הלוי על הרמב"ם פ"ד מנזקי ממון ה"ד בחיוב שומר אם הוא מצד דהשומר נכנס תחת הבעלים לחייב גוף השור, או דהחיוב רמיא על הבעלים והשומר מתחייב מדין שמירת גופו, וראה ברכת שמואל בבא קמא בימן ו (וספר הזכרון אבן ציון עמ' תכה). וע"ע אור שמח טוען ונטען פ"א ה"ח (מובא להלן), חזון איש סימן ז סק"ו, אבן האזל נזקי ממון פ"ד ה"ח, אבי עזרי נזקי ממון שם..

ג׳ומזה יסתעף נפקא מינה בדינא, לפי מאי דפסקינן דלפגא נזקא קנסא ואי מודה בזה מיפטר, איך הוא הדין אם השומר יודה בזה, לצד הראשון, דיש בזה סבה חיובית ישרה, הרי גם חיובו בזה הוא חיוב קנסי והודאתו מועלת לו לפטור, אבל אם נימא דהיא סבה חיובית בלתי ישרה וכל חיובו הוא מצד הפסד הבעלים, הרי החיוב הזה הוא כבר חיוב ממוני.

ד׳וגם בזה אנו מוצאים מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד ולשיטתייהו אזלי.

ה׳עיין (בפ"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח'): "שאלו בחזקת תם ונמצא מועד, אם ידע השואל שהוא נגחן - הבעלים משלמים חצי נזק, שכ"מ שהוא הולך הרי שם בעליו והשואל משלם חצי נזק", וע"ז כתב הראב"ד: "א"א, דלא כהלכתא שאין זה הדין אלא כשתפסוהו ב"ד".

ו׳ובאמת, לכאורה, בא הראב"ד מגמרא מפורשת, דמקשינן שם בב"ק (מ' ע"א וע"ב): "ונימא ליה אי תם הוא הוה מודינא ומפטרינא ואפילו למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא? אלא הכא במאי עסקינן, דקדם בי דינא ותפסיה".

ז׳והנה על הקושיא של הגמ': "אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא" מתרץ הרשב"א, שזה הוא רק לר' ישמעאל, דבע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ליה, אבל לר"ע דאמר דשותפין נינהו לא שייכת קושיא זו, דאי מעריק ליה חייב מטעם גזלן, אבל מה לענות על הקושיא של "אי תם הוא הוה מודינא ומפטרינא"?²⁴²מה שכתב הגאון המחבר כאן הוא לכאורה המו"מ של המגיד משנה והלח"מ, זה לשון המגיד משנה שם, ויש דרך לתרץ דברי רבינו שאותה סוגיא אינה לדעת ר' ישמעאל שאמר יושם השור ובעל חוב הוא, אבל אליבא דר"ע דאמר שותפי נינהו אי מעריק ליה חייב, ומחלוקתן פרק המניח (דף לד, א) וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו, ולפיכך לא חשש רבינו לאותה קושיא וכן פירשו מן המפרשים דההיא קושיא דוקא לר' ישמעאל וכ"כ הרשב"א ז"ל. ועל זה הקשה הלחם משנה, מ"מ למ"ד פלגא נזקא קנסא איכא טעמא אחרינא דהוה מודה ומיפטר ורבינו ז"ל פסק בפ"ב כמ"ד פלגא נזקא קנסא שכן כתב שם וכל המשלם ח"נ הרי התשלומים קנס כו' וא"כ אמאי חייב לדידיה נימא ליה אי הוה מודינא מיפטרנא כדהקשו בגמרא.

ח׳אכן לפ"ד ההנחה זו גופא, שאם יודה השומר בקרן יופטר מטעם מודה בקנס, אינו דבר מוסכם כלל, ולפי שיטת הרמב"ם באמת לא יופטר כלל, ואי משום הגמ' הנ"ל לא קשה, דהא במסקנא אסקינן שם "משום דאמר לי כי היכי דמשתעבדינא לדידך ה"נ משתעבדינא להאיך מדר' נתן" וכו',וסובר הרמב"ם דהא בהא תליא, דבקושית הגמ' מקודם כשלא ידעה הגמ' האי סברא ע"כ סובר דסבת החוב של שומרים היא סבה ישרה וממילא אי יודה בזה יופטר, אבל לפי מסקנת הגמרא גם חיוב השומר לנזקין הוא ג"כ רק מעין שיעבודא דר"נ, ואם יודה לא יפטור כלל²⁴³האחרונים (יש"ש פ"ד סי' יז לדעת המגיד משנה הל' נזקי ממון פ"ב ה"ח, רע"א על הגליון ברמב"ם ושו"ת רע"א תנינא סי' קמח) יישבו את הרמב"ם דכיון שפסקינן דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב היכא דליכא בהודאתו חיוב, א"כ ה"ה הכא והגמרא אזלא למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. וראה ספר אהבת דוד לר' דוד דוב מייזליש אב"ד לאסק (דיני עדות סימן ד אות ב), שכתב ליישב כסגנון הגאון המחבר, ומחדש שהפטור דמודה בקנס נאמר היכא דההמצא תמצא - בעדים היינו שלולי העדים לא היו הב"ד מחייבים, אבל היכא שלולי העדים כבר ידוע לב"ד החיוב בזה פטרה התורה בקנס. והנה כאן על ידי הודאתו לא יוכל הניזק לגבות מהשור כי הבעלים יאמרו שאינם מאמינים לו ולא יוכלו רק לגבהות מהשואל ממון. אמנם לר' ישמעאל שאמר שיכול לסלקו בזוזי אזי בשואל חייב לסלקו בזוזי דלא גרע מיכול לשכור רועים ומקלות, נמצא שאין התביעה רק על השואל לשלם דמים וכיון שכן הודאת השואל מהני, ואין העדים מוסיפים כלום, מה שאין כן לר"ע דהניזק יכול לגבות מהשור, ועל זה באים הבעלים ואומרים שאינם מאמינים נמצא שאם יבואו עדים יחייבו יותר מהודאת השואל ובכהאי גוונא לא אמרינן מודה בקנס פטור. ולפי זה מיושב דהגמ' קאי אליבא דר' ישמעאל וכמו שכתב המ"מ ועל כן אמרה הוה מודינא ומפטרנא, אבל הרמב"ם שפסק כר' עקיבא לא שייך תירוץ הגמרא אליביה. וע"ע בישוב הקושיא באור שמח ובאבן האזל על הרמב"ם שם..