המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא י״גHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 13
א׳יש לפעמים סבה אריכתא בזמן, כלומר, דיש זמן מוגבל וידוע להתהוות הסבה, וגם שם יש לחקור כמו כן אותה החקירה: אם כל הזמן נחשב בתור סבה גורמת.
1
ב׳ואנו מוצאים דיש הבדל בין זמן שבא רק לסמן את ה"אימתי" של הפעולה באיזה משך זמן היא צריכה להעשות, ובין זמן שהוא בעצמו מסבב את הפועל יוצא, דבאופן הראשון בודאי לא שייך לומר דכל הזמן משמש בתור סבה, אבל באופן האחרון משמש באמת כל הזמן מתחלתו ועד סופו בתור סבה, ואם איזה חלק מן הזמן לא יוכל לשמש באופן ידוע בתור סבה גורמת מעכב זה לחלות התוצאות.
2
ג׳ובזה ישבתי את הקושיא שמקשים על ה"אגודה", שפסק ש"אדם שנדר לעשות דבר בתוך ל' יום וביומא דמישלם זמנא נאנס, לא מיקרי אונס", והביא ראיה על זה מהא דאמרינן לענין בתי ערי חומה: "בראשונה היה נטמן יום האחרון של י"ב חודש כדי שיהא הבית חלוט לו, והצריך הלל לתקן בזה תקנתא דרבנן", ומשמש להדיא דבלי תקנתא לא נחשב אונס, כיון דהיה אונס רק ביום דמישלם זמניה (עי' חדושי אגודה גיטין סי' קל"ב).
3
ד׳ומקשה הקצוה"ח ע"ז מגמרא מפורשת בריש כתובות (ב' ע"ב) דמביאין ראי' דאין אונס בגיטין, מהא דתנן: אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אינו גט "מת הוא דאינו גט הא חלה הר"ז גט", ולשיטת ה"אגודה" הנ"ל, מאי ראי' היא, דלמא חלה הר"ז גט, משום דהיה יכול לבוא קודם שחלה, ולהכי תנא מת אינו גט דשם, אעפ"י שהיה יכול לבוא קודם שמת אינו גט משום דאין גט לאחר מיתה? (עי' בקצוה"ח סי' נ"ה ס"ק א').
4
ה׳אבל, באמת, ההבדל בולט וניכר, אחרי ההנחה דכל הגדר דאונס רחמנא פטריה הוא רק בשלילה ולא בחיוב, כלומר, שכל מעשה או אי-מעשה שבא ע"י אונס אינו מביא לשום תוצאות וישאר המצב כמו שהיה בלי המעשה או אי-המעשה, אבל אי אפשר שהאונס יחדש איזו תוצאות חדשות, שזהו כלל הידוע "אונסא כמאן דלא עביד אמרינן; אונסא כמאן דעביד לא אמרינן" המבואר בירושלמי גיטין (פ"ז הלכה ו') ובקדושין (פ"ג הלכה ב').
5
ו׳וממילא, באומר הר"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, הנה כל הזמן הזה, מתחלתו ועד סופו, משמש בתור סבה של קיום התנאי, כלומר, דשלילת ביאתו בכל משך של י"ב חודש זו היא הסבה התנאית לקיום המעשה של הגט, וכשחלה או מת באמצע, הלא מזמן הזה, מזמן החולי או המיתה, נשללות כל התוצאות הצריכות לבוא מאי-הביאה שלו, וממילא הלא חסרה הסבה של קיום התנאי שזהו י"ב חדשים תמימים, וכמו באומר עמ"נ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו רק צ"ט דלא נתקיים התנאי, ה"נ כאן שקיום התנאי הוא זמן של י"ב חודש צריך להיות זמן מלא דוקא, משא"כ בדינא דהאגודה, כשנדר לעשות דבר בתוך י"ב חודש ומת באמצע, דשם הזמן הזה בא רק להגביל את ה"אימתי" של המעשה, הנה שם אי אפשר להשתמש בגדר דאונס רחמנא פטריה רק כשהוא אונס בעצם המעשה, אבל לא במקום שהוא אונס רק בחלק של הזמן, בשלמא כשהוא אונס בכל הזמן מתחלתו ועד סופו, הוא נחשב לאונס בעצם המעשה, מאחרי דס"ס יש גבול בזמן למעשה ולא היתה לו יכולת, מטעם האונס, לעשות זאת במשך הזמן ההוא, אבל כשהוא אונס רק בחלק מן הזמן, אפילו במקום שהחלק הזה הוא החלק האחרון, אי אפשר לבוא בזה מטעם "אונס רחמנא פטריה", שזאת אומרת, שאינו מביא לידי תוצאות, דס"ס לא הזמן הוא המביא להתוצאות, אלא הוא משמש רק בתור "אימתי"419לעיל מדה ב אות לה עמד הגאון המחבר בקושיא זו וחילק בין אם הפדיה היא סיבה או שהיא העדר סיבה, ובהערות שם הובאו דברי הגר"ח שהלך ג"כ בדרך זו וביאר ג"כ את החילוק של הגאון המחבר כאן בין תנאי שהוא על חלק מהזמן שאז ייחשב אונס רק באם היה אנוס כל הזמן, משא"כ כשצריך את כל הזמן וכמו בע"מ שתשמשי את אבא ג' שנים אזי כל חלק וחלק נצרך לקיום התנאי ודי באונס של רגע אחד, עיין שם בהערות מה שנתבאר..
6
ז׳בקצור: יש הבדל בין זמן שבא רק לסמן את ה"אימתי של הפעולה, באיזה משך זמן היא צריכה להעשות, ובין זמן שהוא בעצמו מסבב את הפועל יוצא.
7