המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא ה׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 5
א׳ובזה אפשר למצוא תירוץ שמספיק על הקושיא הידועה (עי' בריטב"א קדושין ע"ז ע"ב394הריטב"א שם לא קאי מענין מוסיף אלא אדרבה הוא הביא שם שיש שפירשו שאיסור יוה"כ לא חל על איסור נבילה אפילו בנתנבלה ביוה"כ משום שאיסור נבילה קודם כיון ששיעורו בכזית. ועל זה הקשה הריטב"א דאין אנו דנים על האוכל שהוא מקדים איסור אכילת נבילה ליוה"כ, אלא על חלות האיסור, ובחתיכה שיש בה כותבת חלים איסור נבילה ואיסור יוה"כ בבת אחת. אך כאן אנו דנים לאידך גיסא שייחשב איסור נבילה מוסיף על יוה"כ מצד קטנות השיעור (וכבר חילק בין הדבקים הללו בשו"ת זכרון יהונתן יו"ד סי' ד אות יב עיי"ש שתמה על השואל ומשיב בהגהותיו לשעה"מ שדימה הדברים). ואמנם על מש"כ שם הריטב"א בהמשך דבריו שבנתנבלה ביוה"כ חייב מצד יוה"כ ולא מצד נבילה הקשה השער המלך פי"ז מהלכות איסורי ביאה ה"ח (קונטרס אין איסור חל על איסור) אמאי לא הוי איסור מוסיף מצד השיעור. ועיי"ש בזכרון יהונתן מה שכתב.): מדוע אמרינן בנתנבלה ביוהכ"פ דאין איסור נבילה חל על איסור יוהכ"פ, הלא בנבילה חייב מלקות גם על אכילת כזית, וביוהכ"פ רק על ככותבת, וא"כ יחול איסור נבילה מצד איסור מוסיף, כמו בנשבע שלא יאכל נבילות וטריפות בחצי שיעור, דחייב על שבועתו מצד איסור מוסיף, אע"פ שבעצם האיסור אינו מוסיף, דחצי שיעור אסור מן התורה, אלא מפני ההוספה של מלקות?395בפשטות מה שחל שבועה בחצי שיעור אינו מצד איסור מוסיף אלא שבחצי שיעור לא שייך כלל הך דינא דאין איסור חל על איסור (מלבד הטעם להנך דס"ל דאיסור חמור חל על איסור קל עיין ברמב"ן שם) כיון שאין מפורש איסורו, ראה רמב"ם שבועות פ"ה ה"ז ורדב"ז שם ולח"מ שביתת עשור פ"ב ה"ג, ר"ן בחידושיו לשבועות שם. ובתוס' שבועות כג, א, כתבו הטעם כיון דהוי איסור בעלמא. ויש לדון אם כוונתו לסברא הראשונה (וכן נקטו האבנ"מ בשו"ת סי' יד ורעק"א בסי' קיט). והשער המלך שם שדימה אותם להדדי, היינו ג"כ מטעם זה שיחול איסור נבלה על ח"ש דיוה"כ מטעם דאיסור בעלמא הוא. ובחידושי הרי"מ לשבועות שם כתב לבאר באופן מחודד את הטעם שאיסור חל על חצי שיעור, והיינו לדרכו שהתבארה לעיל שחצי שיעור אסור מטעם חזי לאיצטרופי במציאות, ואם כן אם נימא שיחול איסור על חצי שיעור אזי לא יהיה גם חזי לאצטרופי כיון שלא יחול האיסור של החצי שיעור אחר שהוא אסור באיסור אחר ושוב גם לא יהיה איסור על החצי שיעור גם מצד עצמו, וא"כ מדוע שלא יחול האיסור על חצי שיעור שהרי על ידי שיחול יפקע גם האיסור דחצי שיעור. ובעיקר הדין דאיסור חל על חצי שיעור, דעת הרמב"ן והרשב"א שבועות שם (ואפשר שכן הוא לחד תירוצא בתוס' שם) שאין איסור חל גם על חצי שיעור, עיי"ש ואכמ"ל.
1
ב׳אך לפי דברינו דזהו גופא מחדש ר' יוחנן, דכל השיעור מתחלתו ועד סופו הוא סבה גורמת גם למלקות, וממילא, יש בכל משהו חלק מן האיסור, ולכן לא שייכת מלקות רק כשיש בכל השיעור מתחלתו ועד סופו סבה למלקות, אבל בנ"ד, בנבילה על יוהכ"פ, דעל חצי שיעור של נבילה בודאי אין איסור נבילה, מטעם דאין איסור חל על איסור, דהא בחצי שיעור לא שייכת הוספה של מלקות, ובנוגע לאיסור לבד, הלא יש כבר האיסור של יוהכ"פ, ממילא שוב ליתא מלקות על נבילה גם בשיעור שלם, דכאמור, צריכה להיות הסבה של מלקות בכל השיעור מתחלתו ועד סופו, וביותר לפי ה"נקודה הנפלאה" של הרמב"ם בכריתות, דכל איסור מוסיף הוא בגדר מיגו, דכיון דבכל האופנים יחול חלק ההוספה, ממילא חל ג"כ החלק שאין בו משום ההוספה396עיין היטב במה שכתב הגאון המחבר לעיל מדה א אות יד., אבל כאן, אם לא יועמד מקודם שם האיסור אף על חצי שיעור, לא יצויר כלל מלקות אף על שיעור שלם397כן כתב הגר"ש שקאפ בנדרים סי' יג לענין נשבע על תאנים וחזר ונשבע על תאנים וענבים, דבשבועה השניה הוי התאנים בגדר חצי שיעור ואמר רבה בגמ' שם דמהני מטעם מיגו, ועל זה תמה הגר"ש שקאפ דבכה"ג לא היה לו להועיל מדין כולל או מוסיף, וזה לשונו שם, דאפילו לשיטת הראשונים דס"ל דבשבועה נמי אסור חצי שיעור, זהו דוקא משום דשייך לאיצטרופי ומפני זה גם חצי שיעור חשיב אכילת איסור דהתחיל לאכול רק שלא גמר, אבל בכה"ג אם לא יחול שם איסור על התאנים אז ליכא שם איסור גם על הענבים דליכא אופן הצטרפות (ול"ד למה שחקרו הרע"א באוכל חצי שיעור ביו"ה קודם שקיעת החמה באופן דלא חזי לאכול עוד דשם איכא שם איסור על חצי זית משום דין הצטרפות רק דליכא שהות וכו') ואם כן היאך שייך כולל אם לא שנימא שכיון שיחול על שניהם יהיה איסור נוסף בחתיכה, אבל נראה דבכה"ג לא שייך כולל ומוסיף, וכן משמע משיטת הרמב"ם בפיהמ"ש לכריתות בנקודה הנפלאה.
ובהמשך שם ביאר אמאי מהני מטעם מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים, וזה לשונו שם, אבל זה אינו, דכל חלות של איסור כזית אינו חל מתחילה על כל משהו שבו ואח"כ כשאוכלם מצטרפים לכזית , רק להיפך שכיון שחל מתחילה שם איסור לענין אכילת כזית ומקרי שם איסור עליה לענין הצטרפות אז אסרתו תורה אף אם אוכלם בלא הצטרפות כמובן, ולפ"ז כשאנו דנים על השבועה השניה, אין אנו דנים שיחול שם איסור על התאנים לענין אכילת חצי שיעור, רק שיחול עליה שם איסור לענין הצטרפות עם ענבים, ומשו"ה אף שהראשון כבר אסור עליו לאוכלם גם בלא הצטרפות דבר אחר אבל אינו בגדר האיסור מה שרוצה לאסור א"ע עכשיו (עיי"ש לעיל מיניה שחלוק גדר איסור שלם מגדר חצי שיעור)..
ובהמשך שם ביאר אמאי מהני מטעם מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים, וזה לשונו שם, אבל זה אינו, דכל חלות של איסור כזית אינו חל מתחילה על כל משהו שבו ואח"כ כשאוכלם מצטרפים לכזית , רק להיפך שכיון שחל מתחילה שם איסור לענין אכילת כזית ומקרי שם איסור עליה לענין הצטרפות אז אסרתו תורה אף אם אוכלם בלא הצטרפות כמובן, ולפ"ז כשאנו דנים על השבועה השניה, אין אנו דנים שיחול שם איסור על התאנים לענין אכילת חצי שיעור, רק שיחול עליה שם איסור לענין הצטרפות עם ענבים, ומשו"ה אף שהראשון כבר אסור עליו לאוכלם גם בלא הצטרפות דבר אחר אבל אינו בגדר האיסור מה שרוצה לאסור א"ע עכשיו (עיי"ש לעיל מיניה שחלוק גדר איסור שלם מגדר חצי שיעור)..
2
ג׳וזהו ההבדל בין כל האיסורים לשבועה, דבכל איסורי האכילה של התורה, שהאיסור הוא בעצם האכילה, הנה לא השיעור הוא סבת האיסור, אלא האכילה בעצמה, והשיעור הוא רק שיעור של הסבות, כלומר, דשיעור אכילה שכזו מתחלתו ועד סופו, הוא סבה להמלקות398בשערי יושר שער ג פרק יח כתב כעין דברי הגאון המחבר וזה לשונו, דלא נשבע על חצי שיעור לענין זה, דבכל איסורים בכל משהו יש בו אזהרת לא תאכל ואי אפשר שתחול על זה אזהרה אחרת, ומה דחייל בנשבע על חצי שיעור הוא שנשבע על ההשתמשות (שלר"ל לא אסרה תורה, ולר"י אסרה תורה באיסור עשה) אבל אזהרת בל תאכל הוא באופן שיהיה נקרא אכילה, וזה נשבע שלא יאכל חצי שיעור. ועיין שם בשערי יושר שהוכיח שגדר חצי שיעור הוא רק צירוף באיסור, אבל יש איסור על כל חלק וחלק ממה שחידש רעק"א בתשובה סי' קכו שגם הנשבע על חצי שיעור אם אכל שיעור שלם אינו חייב משום שבועה, שעל שיעור שלם לא חלה השבועה שמושבע ועומד הוא. וההסבר הוא רק לפי הנ"ל שישנו איסור בעצם על כל חלק וחלק, ורק מדת ההשתמשות שאסרה תורה היא דוקא בשיעור ועל כן כל שהשתמש כמדת ההשתמשות שאסרה תורה לא חל על זה איסור אחר, עיין שם. וכתב שלפי"ז גם בנתנבלה ביוה"כ אם אכל ככותבת אינו חייב משום נבילה דאז השתמש כמדת ההשתמשות שאסרה תורה משום יום הכיפורים. עיי"ש. ומדבריו משמע לכאורה שכשיאכל כזית אמנם יהיה חייב מטעם נבילה ולא מטעם יוה"כ, וצ"ת., משא"כ בשבועה, דאין האיסור מצד האכילה כשהיא לעצמה, אלא מצד עבירת שבועתו, הנה השיעור זהו גופא כל הסבה, כלומר, דאם נשבע שלא יאכל משהו הנה זוהי סבת האיסור שאכל משהו ועבר על שבועתו, וכמו דלא שייך בשבועה לומר דחצי שיעור אסור מן התורה, ואם נשבע שלא יאכל ככר שלם, אין כל איסור אם יאכל חצי ככר399דבר זה תלוי במחלוקת ראשונים, שהנה בנשבע שלא לאכול סתם ששיעורו בכזית, דעת הרמב"ן והר"ן בחידושיו לשבועות כב, א שאין איסור בחצי שיעור, עיין משנה למלך שבועות פ"ד ה"א. אולם דעת הרמב"ם שבועות פ"ד ה"א והר"ן על הרי"ף שם והרא"ש פ"ג סי' ה שאסור אף בחצי שיעור. אלא שנחלקו בטעם הדבר, הר"ן כתב שהוא מטעם חזי לאיצטרופי, ופסק לפי"ז השו"ע סימן רלח סעיף י שה"ה אם נשבע על ככר זו שאינו חייב עד שיאכל את כולה שאסור לאכול ממנה כל שהוא, וכפי שביארו שם הב"ח וביאור הגר"א וכן המל"מ שם שכיון שהטעם הוא מצד חזי לאיצטרופי אין חילוק בין שבועה לשאר איסורים. וכתב המל"מ שה"ה בנשבע על כזית להדיא שאסור לו לאכול ח"ש וכ"כ באמרי בינה נדרים סימן ל. ואולם יש אחרונים (ראה שו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף תרצז משל"מ שם לדעת הרא"ם על הסמ"ג) שכתבו שבכל נשבע סתם עיקר כוונתו לכל שהוא, אלא שרוצה שלא יענש על זה עד שיש שיעור, וממילא בנשבע על ככר זו לא שייך טעם זה ועפי"ז פסק הש"ך שם שאינו עובר, ראה שו"ת אבני מילואים סי' יד. וע"ע חוות יאיר סימן טו בסניף הרביעי שכשם שבמה שכתבה התורה להדיא שיעור שלם לא שייך דין ח"ש, הכי נמי כאן., משום דבכאן החצי ככר אין זה חצי שיעור של איסור, משום דכל סבת האיסור הוא דוקא האיסור שלם - כך ג"כ כשאכל כל השיעור שקבל עליו בשבועה, אין עלינו לומר דכל השיעור מתחלתו ועד סופו הוא הסבה הגורמת, דהא הסבה הגורמת איננה בין כך ובין כך באכילה כשהיא לעצמה, אלא בעבירה על דבריו, ודבריו היו על שיעור שלם שקבל.
3
ד׳בקצור: בכל איסורי אכילה שבתורה הנה לא השיעור הוא סבת האיסור אלא שיעור של סבות, כלומר, דבכל משהו יש סבת האיסור, אלא דחיוב מלקות מתהוה ממספר סבות עד שיעור שכזה. לא כן באיסורי אכילה שמתהוים מדבריו כמו שבועה, שם השיעור כמה שקיבל עליו זהו גופא סבת האיסור, דסבת האיסור היא מה שעבר על דבריו, ודבריו היו על שיעור ידוע.
4
ה׳וגם זה דהא בהא תליא, דבאלה הדברים שחצי שיעור אסור מן התורה, הנה כל השיעור מתחלתו ועד סופו הוא סבה לחיוב מלקות, ולא כן בדברים שלא שייך שם חצי שיעור אסור, שם ג"כ חיוב המלקות בא רק מגמר השיעור.
5
ו׳ולכן רק בשבועה על נבילות וטריפות בחצי שיעור אפשר לבוא מצד איסור מוסיף, אבל בנתנבלה ביוהכ"פ לא שייך כלל לבוא בזה מצד איסור מוסיף, כנ"ל400כפי שהתבאר בהערה לעיל בפשטות מה דחל איסור שבועה על חצי שיעור אינו מטעם איסור מוסיף אלא דבחצי שיעור לא נאמר הך כללא דאין איסור חל על איסור, מטעם שהוא איסור בעלמא או שאין איסורו מפורש בתורה. ולכאורה מבואר כן גם מדברי הרעק"א בתשובה שהובאה לעיל שכשיאכל שיעור שלם לא יהיה על זה איסור נבילה, והיינו דוקא אם אנו דנים שהטעם שחל האיסור הוא מצד החסרון בשיעור וכפי שביאר בשערי יושר שם, אבל לפמש"כ הגאון המחבר שהטעם שחל האיסור הוא מצד שבשבועה הוא איסור שלם בפני עצמו, אין סברא שכשיאכל איסור שלם לא יהיה בזה איסור שבועה..
6
ז׳ובזה אפשר לתרץ ג"כ את קושית הפלתי בסי' כ"ז (סקי"ג) דמקשה אמאי ליכא איסור בשר בחלב בחצי זית נבלה עם חצי זית חלב הא כיון דבנבלה ליכא אלא ח"ש מצי למיחל עליו איסור בשר בחלב כשהוא זית שלם מצד צירוף חצי זית חלב? ומובן מאליו דאותו התירוץ הנ"ל מתרץ גם כן את הקושיא הזו.
7