המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא ד׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 4
א׳ובזה יסולקו דברי האחרונים390האחרונים דנו בכמה אופנים: א. לענין אכל בסוף היום. ראה נוב"י קמא או"ח סי' נג וצל"ח פסחים מז, א שפשיטא ליה שאינו עובר, וכ"כ בקו"א לשאגת אריה בשם התומים, ובשו"ת רעק"א סי' קנד הסתפק בזה. ומאידך בשו"ת אבני מילואים סי' יד פשיטא ליה שעובר. ב. לענין בל יראה עיין שאג"א סי' פא ובגבורת ארי ליומא עד, א. ג. לענין ח"ש בדברים שאינם של אכילה עיין שאג"א שם.
והנה גם לגדר זה נחלקו האחרונים בטעם הדבר, האם הוא הרחקה של התורה שמא יעבור על איסור, וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה לבשר בחלב ובסי' סד בשפ"ד סק"ג ובסי' סה משב"ז סק"ד. או כיון שאם יאכל את ההמשך נמצא שיעבור למפרע מתחילת האיסור, לכך אסרה תורה גם את ההתחלה וכ"כ בקו"א לשאג"א שם, ברוך טעם שער התערובות דין ב פרק ט, חי' הרי"מ שבועות כג, ב. ועיין ירושלמי תרומות פ"ו ה"א שר"ל מודה לר' יוחנן היכא שדעתו להשלימו. ולכאורה מבואר עכ"פ שחזי לאיצטרופי הוא סיבה ואינו סימן, וכשני הטעמים הנ"ל. וע"ע בר"ח יומא שם שטעם ר"ל הוא דח"ש לא מקרי אכילה ולפי"ז א"ש דינו של ר"ל. וראה צ"פ מהדו"ת ב ע"ב ונו ע"א מה שחידש בהבנת דברי הירושלמי. ואולם האחרונים נחלקו אם הבבלי ס"ל כהירושלמי, ראה דברי מרדכי או"ח סי' יח אות יא (ועיי"ש אות יב דנקיט כעין סברת הגאון המחבר), ועיי"ש שהירושלמי הוא דוקא באופן שבסוף סיים את האיסור (והוא לדרכו שגם כשאוכל את כל השיעור עובר על ההתחלה מדין חצי שיעור, ודלא כהשערי יושר ודברי הגאון המחבר שלבסוף האיסור נעשה גם מהחצי הראשון, ודו"ק, וע"ע ביאור ר"י פרלא על הרס"ג ל"ת כט בדעת המאירי יומא עג, ב ושבועות כה, א שאדרבה כל מחלוקת ר"י ור"ל היא דוקא בדעתו להשלים. ומאידך עיין קהלת יעקב [לרי"י אלגאזי] תוספת דרבנן אות קלז שהבבלי חולק וראה גליון הש"ס שם על הירושלמי שם. וע"ע תורת חסד או"ח סי' נ ס"ק ח. שמפלפלים במקומות כאלו שאי אפשר לאצטרופי, למשל, בחמץ בפסח לענין איסור בל יראה אי שייך על זה לומר חצי שיעור אסור, מפני שתפסו שחזי לאיצטרופי הוא במציאות, בעוד שכאמור, הוא רק ציור עיוני391וכן כתבו היד המלך חמץ ומצה פ"א ה"ו, אמרי בינה שם, מהר"ץ חיות שבועות כא, ב, דברי מרדכי או"ח סי' יח אות יב, משך חכמה פרשת צו, קוב"ש ב"ב אות שסז וחולין אות מה (עיי"ש בקוב"ש שתלה זאת במחלוקת הראשונים באיסור ח"ש בשבועה, ראה להלן). ועיי"ש שגם החקירה הידועה אם איסור ח"ש הוא איסור בפ"ע או שהוא שם האיסור השלם יהיה תלוי בחקירה זו..
והנה גם לגדר זה נחלקו האחרונים בטעם הדבר, האם הוא הרחקה של התורה שמא יעבור על איסור, וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה לבשר בחלב ובסי' סד בשפ"ד סק"ג ובסי' סה משב"ז סק"ד. או כיון שאם יאכל את ההמשך נמצא שיעבור למפרע מתחילת האיסור, לכך אסרה תורה גם את ההתחלה וכ"כ בקו"א לשאג"א שם, ברוך טעם שער התערובות דין ב פרק ט, חי' הרי"מ שבועות כג, ב. ועיין ירושלמי תרומות פ"ו ה"א שר"ל מודה לר' יוחנן היכא שדעתו להשלימו. ולכאורה מבואר עכ"פ שחזי לאיצטרופי הוא סיבה ואינו סימן, וכשני הטעמים הנ"ל. וע"ע בר"ח יומא שם שטעם ר"ל הוא דח"ש לא מקרי אכילה ולפי"ז א"ש דינו של ר"ל. וראה צ"פ מהדו"ת ב ע"ב ונו ע"א מה שחידש בהבנת דברי הירושלמי. ואולם האחרונים נחלקו אם הבבלי ס"ל כהירושלמי, ראה דברי מרדכי או"ח סי' יח אות יא (ועיי"ש אות יב דנקיט כעין סברת הגאון המחבר), ועיי"ש שהירושלמי הוא דוקא באופן שבסוף סיים את האיסור (והוא לדרכו שגם כשאוכל את כל השיעור עובר על ההתחלה מדין חצי שיעור, ודלא כהשערי יושר ודברי הגאון המחבר שלבסוף האיסור נעשה גם מהחצי הראשון, ודו"ק, וע"ע ביאור ר"י פרלא על הרס"ג ל"ת כט בדעת המאירי יומא עג, ב ושבועות כה, א שאדרבה כל מחלוקת ר"י ור"ל היא דוקא בדעתו להשלים. ומאידך עיין קהלת יעקב [לרי"י אלגאזי] תוספת דרבנן אות קלז שהבבלי חולק וראה גליון הש"ס שם על הירושלמי שם. וע"ע תורת חסד או"ח סי' נ ס"ק ח. שמפלפלים במקומות כאלו שאי אפשר לאצטרופי, למשל, בחמץ בפסח לענין איסור בל יראה אי שייך על זה לומר חצי שיעור אסור, מפני שתפסו שחזי לאיצטרופי הוא במציאות, בעוד שכאמור, הוא רק ציור עיוני391וכן כתבו היד המלך חמץ ומצה פ"א ה"ו, אמרי בינה שם, מהר"ץ חיות שבועות כא, ב, דברי מרדכי או"ח סי' יח אות יב, משך חכמה פרשת צו, קוב"ש ב"ב אות שסז וחולין אות מה (עיי"ש בקוב"ש שתלה זאת במחלוקת הראשונים באיסור ח"ש בשבועה, ראה להלן). ועיי"ש שגם החקירה הידועה אם איסור ח"ש הוא איסור בפ"ע או שהוא שם האיסור השלם יהיה תלוי בחקירה זו..
1
ב׳וגם שאלו על מה חולקים ב"ש וב"ה בשאור ובחמץ לענין בל יראה: אי בכזית או בככותבת בריש ביצה (ב' ע"א), אחרי דבב"י בין כך ובין כך ליכא מלקות, אי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, אי משום דהו"ל לאו הניתק לעשה392היינו לולי שיטת הרמב"ם חמץ ומצה פ"א ה"ג דאיכא מלקות בקונה חמץ.. ועצם האיסור הלא ג"כ חצי שיעור אסור מן התורה?393כך דעת המהר"ם חלאוה פסחים מה, א שיש איסור ח"ש בב"י וב"י וכ"כ אחרונים נוספים (ראה חכ"צ סי' פו ועוד שתלו זה בנדון אם יש חובת ביעור בח"ש, ועיין מהרי"י אלגאזי קהלת יעקב תוספות דרבנן אות קלז). ואולם דעת רבים מן האחרונים שח"ש בבל יראה מותר עכ"פ מן התורה, ראה רדב"ז ח"א סי' קלה, ט"ז או"ח סי' תמב ס"ק"ה, חכ"צ שם, שאג"א שם ועוד אחרונים. ונאמרו בזה כמה טעמים. בחכ"צ כתב דח"ש הוא מטעם אחשביה ואינו רק באיסור אכילה (ועיין ישוע"י תמב סק"ו שקונה חמץ בפסח מקרי אחשביה). או מהטעם הנדון כאן דלא שייך בזה חזי לאיצטרופי עיין בשאג"א שם. או דח"ש נאמר דוקא באיסורים שיש בהם מלקות, ראה שו"ת בנין עולם או"ח סי' יט. ובפנ"י ביצה שם כתב שלא שייך כלל ח"ש, דפחות מכזית הרי זה בטל. אבל באמת לא אמר ר' יוחנן שבאיסור גופא אין שום חילוק בין שיעור שלם לחצי שיעור, דאם באיסור לא יהיה שום חילוק איך יש חילוק גם במלקות, דהא סו"ס המלקות בא בתור תוצאה מהאיסור, אלא ודאי דשלמות האיסור הוא רק בשיעור, אלא שמחדש דכיון דשלימות האיסור הוא בשיעור שלם, ממילא יש בחצי שיעור חלק מן האיסור, דכל שלם הוא צירוף החלקים, ועכ"פ שייך שיעור גם בדברים שיש רק איסור בלי מלקות.
2