המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא ג׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 3

א׳בשיעורים ומדות, כלומר, משפטים ודינים ידועים שלהתהוותם דרושים שעורים ומדות ידועות, נופל ממילא ג"כ הספק, אם הסבה הגורמת של המשפט והדין היא רק בסוף השיעור והמדה, ועד הסוף הוא רק הכשר לזה, או דכל השיעור והמדה מתחלתם ועד סופם משמש בתור סבה גורמת.

ב׳ומובן מאליו, דבזה היא המחלוקת, אי חצי שיעור אסור מן התורה או לא, ביומא (ע"ד א'), ומענין הוא דר' יוחנן הסובר דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, סובר ג"כ דחצי שיעור אסור מן התורה, ור"ל דסובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף סובר דחצי שיעור מותר מן התורה.

ג׳ואמנם, למותר להגיד כי אין אנו מתכוונים בזה לומר דהא בהא תליא, כי בכל דבר יש עוד פרטים שונים מיוחדים מה שאין בשני, אבל עכ"פ ציור אחד להם.

ד׳והטעם שנתן ר' יוחנן דחצי שיעור אסור, הוא משם ד"חזי לאצטרופי"³⁸⁸בעיקר הסברא דחזי לאיצטרופי לשם מה היא צריכה אחר שיש ילפותא דכל חלב כתבו הראשונים ב' טעמים, התוס' ותוס' רא"ש יומא שם כתבו שהוא כדי ללמוד מכאן לכל האיסורים שבתורה. ובריטב"א וכן הר"ן על הרי"ף שבועות כב, א כתבו שהוא טעמא דקרא. ואמנם אפשר דזהו גופא כוונת התוס', אך יעויין בשו"ת ברית יעקב (ליבשיץ) או"ח סימן ב שהתוס' והר"ן נחלקו בזה. ועיין ברוך טעם עדל"ת דין ג שחידש בדעת רש"י שחלוק באמת איסור ח"ש בחלב מאיסור ח"ש בשאר איסורים. ודעת החכ"צ סי' פו דאיסור ח"ש הוא מטעם אחשביה., הנהו באמת טעם הגיוני, כלומר, דכל השיעור מתחלתו ועד סופו הוא סבה גורמת, דאם נימא דכל משהו הוא לא כלום הרי מהיכן יתהוה השיעור, דמאין מתהוה שיעור אם לא מהרבה משהו? ור"ל סובר, דרק הסוף היא הסבה הגורמת, ועד הסוף הוא רק הכשר, שמכשיר, שע"י הסוף יתהוה האיסור³⁸⁹באמרי בינה בשר בחלב סי' ב הלך ג"כ בדרכו של הגאון המחבר אלא שכתב דאליבא דר"ל הוא גזירת הכתוב שילקה כשאכל שיעור אף שההתחלה היתה בהיתר (וכך כתב גם החק"ל או"ח סי' צב שלר"ל האכילה בהתחלה היתר הוא). אולם לדברי הגאון המחבר אין צורך לדוחק זה, אלא שכיון שכל השיעור הוא סיבה המכשרת, הן אמנם שאם לא קרתה הסיבה הפועלת אין לענוש, ואדרבה מותר ליצור סיבה גורמת שלא תגיע אל תכליתה, אבל סוף סוף כשקרתה הסיבה הפועלת הרי הוא לוקה על הסוף, ולוקה מדין שיעור שלם יעויין שערי יושר שער ג פי"ח וחידושי ר' מאיר שמחה שבועות שם (וא"צ למש"כ הדברי מרדכי (להגאון ר' מרדכי פרידברג) או"ח סי' יח אות יב שבכה"ג מודה ר"ל שח"ש אסור, ודו"ק). ואמנם כאמור לעיל לענין אין שחיטה אלא לבסוף אין זו ממש 'סיבת הכשר' שא"כ היה חייב גם אם היה שוטה בזמן ההכשר, אלא הכוונה היא כפי אחת ההגדרות דלעיל, ודו"ק. ועיין חלקת יואב יו"ד סימן ט שתמה על המנ"ח מצוה ג שכתב שאפשר להתרות במשהו האחרון שמשלים לכזית, והיינו כנ"ל. וראה מה שביאר הגר"ש שקאפ בחידושיו לנדרים סוף סימן יג..