המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא ז׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 7
א׳אכן, באמת, גם בזה אנו מוצאים בגמרא מעין אותו ההסבר של חצי שיעור באיסור. דאמרינן בגיטין (כ' ע"א): "גופא, שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר, אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא, על העלה של זית, דלמא שאני עלה של זית, דחזי לאיצטרופי", שבאמת השקלא וטריא היא בזה, דהנה כבר האריכו האחרונים להוכיח, דיש הבדל בין גט לשטר מתנה, דבגט לא בעינן קנין שהאשה תקנה את הגט אלא נתינה בעלמא, והראי', דכשכתבו גט על איסורי הנאה כשר, ובאיסורי הנאה, הרי לא שייך כלל כמבואר בב"ק (מ"ה ע"א) ובש"מ (עי' בקצוה"ח סי' ר'), וממילא מובן, דרבא, שהביא ראיה מעלה של זית שאין בה שוה פרוטה של איסורי הנאה, סובר דפחות משוה פרוטה לא קבלה כלל לשלה, וע"ז הוא אומר "דלמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי", כלומר, שעצם ההנחה דפחות משוה פרוטה לא הוי בכלל כסף אינה צודקת, דבאמת גם פחות משוה פרוטה הוי כסף אלא שאין בזה, כאמור, הנאת והקפדת בני אדם, וה"חזי לאצטרופי" הוא הראי' לזה דאם שוה פרוטה הוא כסף ע"כ דגם פחות משוה פרוטה הוא כסף, דמהו שוה פרוטה אם לא צרוף של שני חצאי פרוטה או צרוף של כמה משהו של פחות משוה פרוטה402ולהנ"ל אין בזה משום סתירה לדברי הראב"ד וכן למה שכתבו התוספות בקידושין, שגם אי נימא שאין שם ממון על כל חלק וחלק מ"מ סברת חזי לאצטרופי מהני לשם ממון כיון שאחר שיצטרפו יש שם ממון על כל חלק..
1