המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא ח׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IV 8
א׳ונמצא דגדר אחד לחצי שיעור גם באיסורים וגם בממונות, דהשיעור נאמר תמיד רק על המסובב ולא על הסבה כשהיא לעצמה, כלומר, דפחות מכשיעור אינו מסובב את זה שאפשר לשיעור שלם לסובב, אבל סוף סוף, כיון דגם שיעור שלם אינו באמת אלא צרוף מהרבה משהו, ע"כ דכל משהו הוא חלק מהסבה, והלכך, בכל מקום שאנו דנים על הדבר בתור עצם כשהוא לעצמו, אז אין חלוק בין שיעור ובין פחות משיעור, וההבדל הוא רק כשאנו דנים על השפעת הדבר על אחרים. למשל, בפחות משוה פרוטה: אם אנו דנין על מהות כסף כשהוא לעצמו, גם זה נכנס בכלל, אבל כשאנו דנים במה שנוגע לסכסוכים בין איש לרעהו, שם יש כבר הבדל בין שוה פרוטה ובין פחות משוה פרוטה. - וכך הוא הדבר ג"כ בנוגע לשיעור באיסור. איסור אינו המסובב אלא הוא העצם בעצמו, ואי אפשר להגיד שכל האיסור בא רק מהשיעור, מפני ששיעור זהו רק כמות, וכל כמות היא צרוף מהרבה כמותיות של משהו, ובכן יונח כבר האיסור בכל משהו, ורק כשאנו דנים בהשפעת האיסור על האדם האוכלו, לענין מלקות וקרבן שם יש הבדל בין שיעור שלם לפחות משיעור.
1
ב׳ויוטעם עוד ביותר לפ"ז ההבדל בין כל האיסורים לשבועה, שכאמור, אע"פ שבכל האיסורים חצי שיעור אסור מן התורה, בכ"ז, בשבועה בפחות מכשיעור אין כל איסור, מפני שבכל האיסורים - האיסור הוא עצם, ואין בבחינת מסובב; לא כן בשבועה שכל האיסור הוא מסובב, כלומר, כשנשבע, למשל, שלא יאכל, כבר זה האיסור בא רק בתור מסובב מהעברה על דבריו, וכפי שאמרנו שבעצם לא שייך שיעור, אבל במסובב כבר שייך לקבוע שיעור, דרק בשיעור כזה יסתובב המסובב.
2
ג׳ועי' בסנהדרין (נ"ז ע"א): "אי הכי, עכו"ם בישראל אסור הא בר מחילה הוא? נהי דבתר הכי מחיל ליה, צערא בשעתא מי לית ליה, עכו"ם בעכו"ם כיוצא בהן כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא?" וגם משם נראה ברור, דהשיעור פרוטה קאמר רק על המסובבים, בהקפדת והנאת בני אדם ולא על עצם הדבר, דבעצם גם פחות משוה פרוטה הוא כסף כמו פרוטה403בעיקר הנדון אם פרוטה הוא מדין שיעור או דבפחות מפרוטה ליכא דין ממון, עיין מגיד משנה הלכות גזילה פ"א ה"א שהאיסור לגזול פחות משוה פרוטה הוא מדין חצי שיעור, ובמנחת חינוך מצוה קל ומצוה שלו ביאר שמטעם זה בן נח נהרג על פמשו"פ שלא נתנו שיעורים לבני נח, וכן מה דאיתא בעירובין סב, א ששוכרין מעכו"ם בפמשו"פ הוא מטעם זה. ועיין קה"י קידושין סי' ב דבפרוטה איכא ב' דינים, חדא שפחות משו"פ אינו דין ממון וגם דין שיעורים, וביאר לפי"ז שיטת הרשב"א דמסתפק אם מהני כלי פחות משו"פ לקידושין אע"פ שבגרעון כסף לא מהני פמשו"פ אף בכלי כדאיתא בקידושין ח, א. ועיי"ש שלדעת הרמב"ן פחות משוה פרוטה הוא רק דין ממון ועיין כתבי קה"י החדשים קידושין סימן ה. ויש לדון בכל זה אם ברבית איכא איסור בפחות משו"פ מדינא, או מדין חצי שיעור, או דליכא איסור כלל, ראה קונטרסי השיעורים ב"מ שיעור כו אות יא שתלה את הנ"ל בחקירה זו.
והנה בממון איכא גם סברא שפחות משו"פ הוא מטעם מחילה, ראה סנהדרין נז, א. ואולם יש לדון צד זה לשני הצדדים בחקירה, שאם אינו דין ממון יש לומר שמחילה היא סימן, כלומר שכיון שבני אדם מוחלים על זה לכך אין על זה תורת ממון, ואילו להצד של שיעורים יש לומר שאיה"נ היה אסור בפחות משו"פ מדין ח"ש, אלא שיש על זה טעם מחילה. והאחרונים דנו בנפק"מ אם פחות משו"פ הוא מדין שיעורים או מחילה עיין מחנ"א הלכות גזילה סימן א ובמנ"ח שם. וראה מה שכתב הגאון המחבר במבוא לחקר ההלכה פרק ד ושם נקט שהחקירה היא האם פחות משו"פ הוא מדין מחילה או מצד שאינו ממון..
והנה בממון איכא גם סברא שפחות משו"פ הוא מטעם מחילה, ראה סנהדרין נז, א. ואולם יש לדון צד זה לשני הצדדים בחקירה, שאם אינו דין ממון יש לומר שמחילה היא סימן, כלומר שכיון שבני אדם מוחלים על זה לכך אין על זה תורת ממון, ואילו להצד של שיעורים יש לומר שאיה"נ היה אסור בפחות משו"פ מדין ח"ש, אלא שיש על זה טעם מחילה. והאחרונים דנו בנפק"מ אם פחות משו"פ הוא מדין שיעורים או מחילה עיין מחנ"א הלכות גזילה סימן א ובמנ"ח שם. וראה מה שכתב הגאון המחבר במבוא לחקר ההלכה פרק ד ושם נקט שהחקירה היא האם פחות משו"פ הוא מדין מחילה או מצד שאינו ממון..
3