המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ב׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 2
א׳הכלל "כל מלתא דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא מצי משוי", מפני שהשליח הוא במקום של המשלח, ומה שאין להדבר העצמי, שהוא בנ"ד המשלח, אין להממלא מקום שהוא השליח777שיטת המהרי"ט חו"מ סי' כג היא שאין הטעם מצד כח השליחות אלא מצד חסרון אומדן דעת, ובמנהו בפירוש מהני גם באופן זה. ועיין משנה למלך פ"ט מהלכות אישות ה"ו, מחנה אפרים שלוחין סי' י שתמהו על דברי המהרי"ט וכבר האריכו בזה האחרונים.
1
ב׳ועי' בקדושין (כ"ג ע"ב), "בעי רבה לר"ש בן אלעזר, עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו, כיון דגמר לה לה מאשה כאשה, או דלמא, אשה דאיהי מציא מקבלה גיטה שליח נמי מצי משויה, עבד דאיהו לא מקבל גיטו שליח נמי לא מצי משוי, בתר דבעי הדר פשטה, לה לה מאשה כאשה, ואלא הא דאמר ר"ח בריה דר' יהושע, כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו, מי איכא מידי - וכו' - ? ולא היא, ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל, עבד שייך בגיטין, דתניא נראים הדברים, שעבד מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו".
2
ג׳וההבדל הוא בין חסרון בדין ובין חסרון במציאות, בישראל לענין קרבנות יש ענין בדין, שהרי במציאות להיפך הרי יש לו אפשרות להקריב, אלא שאינו בדין ההקרבה, משא"כ עבד שבדין הרי בודאי הוא בתורת גיטין, גיטי עבדים, והראי' שהרי מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו, אלא רק שיש בזה חסרון במציאות כשהוא צריך לקבל שחרור מיד רבו שלו, והחסרון שאין לו יד, והוה כמו, למשל, איש מגוייד, שבודאי יכול לעשות שליח לנתינת הגט, או לאלה הסוברים דכתיבת הגט בעי שליחות, אע"פ שהבעל בעצמו לאו בר הכי הוא לכתוב גט (ועי' בתוס' עירובין י"ג ע"א, ובמחנ"א סי' פ"ג)778בבית מאיר אה"ע קיט סעיף ו שכתב דליכא למימר שהחילוק הוא בין חסרון במציאות לחסרון בדין, דלשון הגמ' כל מלתא דאיהו לא מצי עביד משמע שגם חסרון במציאות מקרי לא מצי עביד, והביא את הגמ' בב"ק שמביא הגאון המחבר להלן שם חזינן שגם חסרון במציאות מקרי לא מצי עביד, ובחקרי לב אה"ע סימן מו דחה דבריו וכתב שהחילוק הוא ביון חזרון בדין לחסרון במציאות ומהמג' ב"ק הנ"ל ליכא ראיה דשם הוי חסרון בדין (כמש"כ הגמ"ח לקמן אות ה). ועיי"ש שמחלק אח"כ כחילוק הגאון המחבר השני לקמיה..
3
ד׳או, בהסברה אחרת, שיש הבדל בין אם החסרון הוא בה"בכח"של המשלח ובין אם החסרון הוא מה שאי אפשר לו להמשלח להוציא את הבכח שלו לפועל. כי מהו גדר השליחות? מה שהמשלח מוסר את כחו להשליח, אם שע"י זה משיג השליח כח עצמי - לשיטת הרמב"ם - או כשהוא פועל תמיד רק בכחו של המשלח - לשיטת הטור ושאר הראשונים779ראה לעיל מדה ז אות ה. - וממילא כשחסר להמשלח בה"בכח" אין לו מה למסור להשליח, אבל כשחסר לו רק בהבפועל, ע"ז שייך שפיר מינוי השליחות, כי בין כך ובין כך עצם הפעולה, הבפועל שבדבר, פועל השליח ולא המשלח, וע"י ההסברים הללו קל מאוד להבין מדוע מגוייד יכול לגרש את אשתו ע"י השליח780חילוק זה מבואר ברבים מהאחרונים וכפי שיבואר בהערות המובאות באותיות דלהלן. ועיין שו"ת אבן שוהם (פערלמוטר) סי' סו תשובת הגאון ר' חיים ברלין באחד שציוה לכתוב גט בשבת אם אמרינן בזה כל מלתא דאיהו לא מצי עביד, עיי"ש שכתב שלא שייך כלל זה כיון שאיסור שבת דרביע עליה לא מקרי לא מצי עביד (וכבר קדמו בשושנת העמקים לפרמ"ג כלל כג, ועיין שו"ת מהר"י ברונא סימן קעח הו"ד להלן), ועיין שם בתחילת הספר מכתב הגאון ר' חיים ברלין למחבר שם דן גם כן בתשובה הנ"ל ושכתב הוא לאביו הנצי"ב והשיב לו הנצי"ב דהטעם דאיסור שבת לא מקרי לא מצי עביד הוא משום שחסרון זה הוא רק כשהחסרון הוא בכח האישות שלו, אבל אם אין חלישות בכח האישות רק יש חסרון צדדי שאי אפשר לעשות את הגירושין לא מקרי לא מצי עביד, והביא ראיה דאי לאו הכי אי אפשר לומר כתבו ותנו דהיאך ישעה שליח להולכת הגט ועדיין אין הגט בעולם (ועיין בזה להלן קושית רעק"א ומה שנכתב שם). ועיין מש"כ בענין מעשה זה בגידולי ציון (הורוויץ) חלק ד סימן ה..
4
ה׳ועלינו להוסיף על זה, שאע"פ שבנ"ד, בעבד, החסרון הוא מה שהעבד בעצמו אינו יכול לקבל גט, הוא דוקא חסרון בדין, כי במציאות יש לו יד אלא הדין של "יד עבד כיד רבו" מעכב? כי זהו רק בנוגע להסבה הראשונה, כלומר, שלעכוב הדבר שאין העבד מקבל גט ע"י עצמו יש שתי סבות, הסבה הראשונה מפני שיד עבד כיד רבו, וע"י כך הוה הוא כאילו אין לו יד, וממילא זוהי הסבה השניה לזה שאי אפשר לו לקבל גט ע"י עצמו, ואין לנו להביט על תחילת ההשתלשלות של הסבות, אלא על הסבה הישרה, והסבה הישרה למניעת השטר שחרור ע"י עצמו הוא מה שאין לו יד, יהיה הנמוק לכך מה שיהיה, ולא משום שאין לו דין שחרור, כנ"ל.
5