המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ג׳HaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 3
א׳ואחד מן האחרונים, בס' אורח מישור, מקשה על הגמ' הנ"ל מגמ' נזיר (י"ב ע"א) דמבואר שם דלא יכול לעשות שליח לקדש אשת איש אפילו לאחר שיגרשנה, מטעם, דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא משוי, אע"פ שישנו בתורת קדושין אצל אחרת, ואי כל הטעם בעבד הוא משום ש"העבד מקבל גיטו של חברו מיד רבו של חברו", הלא ג"כ באשת איש אפשר לו באחרת, ואלא מאי שאנו מקפידים דוקא על היכולת של המשלח באותה המציאות גופא, א"כ קשה גם בעבד?781עיי"ש שיישב שהכלל דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד הוא היכא שגם כעת לא יוכל על ידי שלוחו למעיבד, ולכך בגוונא דלעיל באשת איש כיון שגם אם ירצה עתה לקדשה אפילו על ידי שליח לא יוכל הוא הדין כאן.
1
ב׳אבל, כמובן, שלפי דברינו הנ"ל אין אף התחלת קושיא, דבאשת איש החסרון הוא בודאי בדין ולא במציאות, כי היא אשה ככל הנשים, אלא שהדין הוא שאין קדושין תופסים באשת איש, וגם בודאי שהחסרון בכאן הוא בכח שאין לו כח לקדש אשת איש, משא"כ בעבד שבודאי הוא ישנו בתורת שחרור וגם יש לו הכח לקבל את השטר שחרור, אלא שאין לו יד לכך.
2
ג׳ואגב אורחא מזה ראיה לשיטת הרמב"ם, דהמשלח מוסר את הכח להשליח שהוא עושה אחרי כך בכח עצמי, ובשביל כך אנו צריכים שיהיה להמשלח כח תיכף בשעת מנוי השליחות782עיין ברכת שמואל קידושין סי' י אות ד דכלל דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד שייך גם לענין זכיה אפילו אם זכיה לאו מטעם שליחות, ומה ששייך זכיה לקטן ולא אמרינן ביה כל מלתא דאיהו לא מצי עביד וכו' הוא מהסברא המוזכרת כאן דקטן שייך בזכיה אלא אין לו דעת לזכות והוי חסרון צדדי ולא חסרון בכח הזכיה. ובחידושי הגר"ש רוזובסקי גיטין סי' יב הביא דברי הפנ"י דלעיל דהחסרון בכתיבת גט לשוטה הוא מצד לא מצי עביד אע"פ שבעת המינוי לא היה שוטה וביאר דעל כרחך החסרון בהא דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי עביד, אינו מצד המינוי שליחות אלא שחסר בעצם הכח לפעול וייחס מעשה עבור מי שאינו בתורת, ולפי זה אזדה לה ראית המחבר לדברי הרמב"ם, ואפילו לפי הגדרת הטור שהשליח פועל כל הזמן עבור המשלח אבל גם בכי האי גוונא איכא חסרון זה.
3