המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם כ״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 24
א׳ובזה יש לישב גם הקושיא שהקשה ה"אור שמח" על הא ד"המית שורך את עבדי", דכל הטעם דפטור הוא מטעם מודה בקנס, דתפ"ל מטעם דאדם איתקש לקרקע?825ראה כעין זה בהפלאה כתובות מב, א על תוס' ד"ה הפלת (הובא במנחת חינוך מצוה קכט), ובבית אפרים סי' קיח ד"ה ולכאורה לפי שיטת הרמב"ם בשם מחותנו המחנה לוי. דמובן, דגם שם אי אפשר להגיד, שעצם מהות החיוב הוא להחיות את העבד אחרי שהמיתו, אלא בודאי דשם עצם מהות החיוב הוא השלשים של עבד, וגם מכיון שזהו קנס הרי בודאי זהו לא בא בתור התמורה של העבד, דבתמורה היה צריך לשלם כל השווי, אלא שעצם מהות החיוב הועמד רק על שלשים826הגאון המחבר כתב שתי סברות לתרץ קושית האור שמח. א. ששלושים של עבד הוי כמו חבלות שאין תביעה על גוף העבד. ב. שכיון ששלושים של עבד הם קנס בודאי שאינו תביעה על העבד אלא חיוב מיוחד. והנה בבית אפרים שם כתב לתרץ כן בשם מחותנו המחנה לוי, עיי"ש מה שדחה. ובאור שמח שם בריש דבריו כתב גם כן לתרץ כנ"ל ששלושים של עבד אינם תמורת העבד אלא חיוב חדש שחייבה תורה, רק שהקשה על זה מדברי הירושלמי שחוקר האם הקנס בשלושים של עבד הוא כל השלושים או רק מה שהוא יותר מחיוב דמיו, ומביא הירושלמי מהא דהמית שורך עבדי, פטור. הרי שכל השלושים קנס, ועל זה הקשה האור שמח דמה ראיה שכל השלושים הם קנס דלמא מה שפטור על הכדי דמיו הוא משום שהוקש לקרקעות (ואמנם לתירוצו הראשון של הגאון המחבר לא קשיא מידי דאפ"ה דמיא לחבלות ולא מקרי תביעת קרקע). ועיי"ש באור שמח שהירושלמי לשיטתו פ"ו ה"ו דעבר ונשבע על הקרקעות מביא קרבן שבועה, ועיי"ש שמטעם זה מחפש הירושלמי שם פ"ה ה"א טעמים להא דמכחש במלוה בשטר פטור. ובבית אפרים סי' קיח כתב גם כן ועיין בזה מנחת חינוך שם, דברי מהר"י אסאד כתובות שם, אחיעזר אה"ע סי' לא, דברי הרב (להגר"ש כהנמן) סי' יז..
1