המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם כ״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 25
א׳ועי' בש"ך ח"מ סי' שפ"ו מחלוקת הפוסקים, אי שייכת שבועה בטענות ותביעות של היזק שטרות, כי הלא אין נשבעין על שטרות, ובקצוה"ח שם חפץ להביא זאת במחלוקת של הרמב"ם והראב"ד בטענה של חפירת בורות בקרקע, מכיון דגם כאן התביעה היא בעד שטרות, אבל עצם התביעה הוא כסף.
1
ב׳ולפי דברינו הנ"ל הנה לא קרב זה אל זה, דהא בשטר כל התביעה הוא מצד גורם לממון, והראי' דצריך לשלם לו כל החוב ולא רק מה ששוה השטר עכשיו כשמוכרים אותו. א"כ הלא לכו"ע עצם החיוב הוא ממון ולא שטר.
2
ג׳ואפילו לפי ההסבר הרגיל בטעם הרמב"ם, שהוא מביט על סבת החיוב, הנה
3
ד׳שאני קרקע משטר, דהא כל הפטור דשטר הוא מצד שאין גופו ממון, אבל כשתובעו ממון מצד ששרף שטר שלו, הנה אין סבת החיוב לדברי התובע מצד שאין גופו ממון, אלא להיפך מצד מה שהוא גורם לממון ממש, ולא כמו קרקע דעצם הקרקע הוא שמסבב את הפטור משבועה.
4
ה׳וביותר הסבר, דכשתובעו ע"ד היזק שטרות, הנה לא ה"אין גופו ממון" הוא סבת התביעה, אלא להיפך שזהו משמש רק בתור למרות, שזאת אומרת, שלמרות מה שזהו אין גופו ממון, בכ"ז הוא בא בתביעה מצד מה שהוא גורם לממון, ועכ"פ זהו ה"אין גופו ממון" לא יוכל לשמש בתור סבה של החיוב, שנימא שבשביל כך יהיה פטור משבועה.
5
ו׳בקצור, שאע"פ שסבת החיוב הוא שריפת השטר, אבל סבת הפטור של שטר הוא דוקא מה שאין גופן ממון, וזהו לא משמש כאן בתור סבת החיוב של התביעה כנ"ל.
6
ז׳ואמנם גם מזה גופא ששורף שטר של חבירו נחשב לגרמי מצד מה שאין גופו ממון, נמי יש ראיה דכל חיוב מזיק הוא מצד עצם הדבר הניזק ולא מצד שויו, דאל"כ מאי הבדל יש בין גופו ממון ובין אין גופו ממון, הלא סוף סוף שווי יש לזה דאפשר למוכרו בשוק.
7