המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ל״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 35
א׳ועי' בב"ק (ל"ג ע"א) במשנה שני שורים תמים שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק וכו', ועי' רש"י תוס' רא"ש ונמ"י, והיוצא מזה דמחלוקת רש"י ותוס' הוא, אי מה שחבלו זה בזה לא נכנס כלל בתור סוג חיוב844יעויין חזון איש סי' ח סקי"א דלא אמרינן ששמים נזק כנגד נזק אלא בשורים ובני אדם שהם בני כעס, וראה רש"ש דף יד, ב שהרא"ש (המובא להלן בהערות שפירש דעת רש"י) מודה בפרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה של שמים נזק כנגד נזק, ולדברי החזון איש אתי שפיר. וע"ע בהערה להלן שהדברות משה סבירא ליה שמה ששמים נזק כנזק כיון שתשלומי נזיקין אינו על ההפסד ממון אלא עונש על מה שעשה. [אך יעויין בר"ן סנהדרין פה, א דחובל רשע בהכאה שיש בה יותר משו"פ חייב לשלם שאף שהותר להכותו לא הותר לנו ממונו, וחזינן דתשלומי נזיקין הם על ההפסד ולא רק בגדר עונש על האיסור]., או דהוא מטעם סילוק ופרעון דמה שחבל כנגדו הוי כמו שפרע לו, והנ"מ מובן מאליו באחד תם ואחד מועד, דלהצד הראשון הכוונה בהא דאמר "אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם" הוא כמו שפירש"י שם "כלומר, אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם", שזאת אומרת, שאם הזיקו זה את זה בשוה אז המה פטורין לגמרי ולא יכול בעל התם להגיד הלא אני חייב רק המחצית ובכן תתן לי את המחצית השניה, כי כאמור, זה לא נכנס לגמרי בכלל חיובים פה שהזיקו זה את זה בשוה וממילא אין כלל בזה ההבדלים שבין תם ומועד, אבל התוס' שהקשו שם "תימא דכולה משנה שאינה צריכה היא?" נראה דסברו כהצד השני ובשביל כך היה קשה להם שאין בזה כל רבותא845כך פירש הרא"ש שם פרק ג סימן יג זה לשונו, ומה שהוצרך לפרש מועד בתם וכו' כבר פירש לנו פירושו של במותר אלא דקדק בלשונו אם הוא הזיק בו יותר משהזיקו תם לומר לך שהתם משלם נזק שלם בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם חמשים ותם במועד ארבעים הדין נותן שישלם מועד בתם שלשים קמ"ל שאין משלם אלא עשרה דהיינו יותר על מה שהזיקו תם. וסברתו משום שהתחילו כאחת אין כאן חבלה אלא המותר. ולשון במותר משמע כפירושו דמשמע אמותר חבלה קאי ולא אמותר חיוב התשלומין. והתוס' לא הסכימו על זה כיון שפירשו דמשנה שאין צריכה היא. עכ"ל הרא"ש. ועייו נמוקי יוסף שפירש כדעת התוס' (ראה להלן אות לו ומה שצויין), ובתוס' יו"ט העתיק תחילה דברי רש"י ואחר כך דברי הנמוקי יוסף, והקשה על זה בתוס' רע"א שדברי התוס' יו"ט סתרי להדדי. וע"ע גידולי שמואל שכתב דבהיו הבעלים של אחד מהם פטורים כגון שהיה חרש שוטה וקטן גם לדעת רש"י משלם הלה את הנזק שכיון שפטור לגמרי שוב יש כאן נזק, והדברים צ"ב, אולם לפי מה שכתב בדברות משה ב"ק סי' פט הערה לא שהגדר בזה שתשלומי נזיקין הם עונש על באיסור ועל כן שמים היזק כנגד היזק שאין כאן מקום לעונש, א"כ ביש לאחד מהמזיקים פטור אין מקום שיצא הנזק כנגד הנזק. והנה לפי מה שכתב הברכת שמואל ב"ק סי' ב אות ג בשם הגר"ח דבשור תם האיסור הוא רק על חצי נזק, נמצא שאין הכרח שהתוס' והנמוקי יוסף חולקים על הגדר של רש"י שלא מקרי מזיק, אלא דסבירא ליה שבתם האיסור והעונש הוא רק על חצי נזק וממילא יש מותר גם על התשלומין. ומיושב הערת רעק"א. ועיין בסמ"ע סי' תכ סק"א שהביא את הלבוש שהניכוי בשני בני אדם שחבלו זה בזה הוא מצד אפוכי מטרתא וכתב על זה דזה אינו ואפילו יש נפקא מינה בגבית כל אחד מחבירו לא שמעינן ליה..
1
ב׳ויהיה עוד נ"מ מחקירה זו גם בשניהם מועדים אם אחד יטעון איני יודע בכמה היה ההיזק846היינו שאינו יודע כמה היה ההיזק של שכנגדו ועל כן הוא תלוי זה בזה שאם ההיזק של כנגדו הוא פרעון הוי א"י אם פרעתיך. וכן כתב בדברות משה שם ד"ה וכן מסתבר, עיי"ש. אם זה נחשב לאיני יודע אם נתחייבתי או לאיני יודע אם פרעתיך, דלהצד הראשון נחשב זאת לאיני יודע אם נתחייבתי, ולהצד השני זה נחשב לאיני יודע אם פרעתיך, כמובן מאליו.
2