המידות לחקר ההלכה, חלק א, ט; במקום העצם ל״דHaMiddot leCheker haHalakhah, Part I, Method IX 34

א׳ועיין בתוס' ב"ק (ה' ע"א) ד"ה "אתיא נתינה" שכתב "וצריך לומר, דאפילו אם העידו על שור תם שהזיק דמשלם ממיטב", ומכאן ראיה כהצד השני, שהמגופו הוא רק הגדרה באופן הוצאת החיוב מכח אל הפועל, ולכך אע"פ שהם רצו רק לחייבו מגופו של שור, בכ"ז המה צריכים לשלם ממיטב, כמו שאמרינן ג"כ כשהעידו פלוני חייב לפלוני מנה דדינו בזיבוריות ובכ"ז משלמים ממיטב, משום דכל הדינים של זיבורית בינונית ועדיות הם רק אופני גביה, אבל לא הבדלים בעצם החיוב⁸⁴²בקונטרסי השיעורים (גוסטמאן) שיעור ז אות י והלאה חקר בזה אם מיטב הוא רק סדר גביה או שהוא עצם החוב ושעבוד הוא שנתנה תורה למיטב., ולא נימא מי שגובה מזיבורית דעצם החיוב הוא רק מזבורית, וה"נ גם בההגדרה שמגופו, אבל אם נימא כהצד הראשון קשה, דהא ס"ס אין עליהם חיוב רק של "כאשר זמם" ולא יותר⁸⁴³ראה רשב"א ותוס' רא"ש שם בשם הריב"א ומאירי שחולקים וסוברים שעדים זוממים אינם משלמים יותר ממה שרצו להזיק ואם רצו להזיק זיבורית גובים מהם רק בזיבורית. אך בזה אין לדחות את דברי הגאון המחבר דבפשטות מחלוקתם היא לא בגדרי חוב המזיקין אלא בגדרי חיוב עדים זוממים אם הכאשר זמם קאי על המעשה המחייבו וכיון שרצו לחייבו מדין מזיק ממילא הם גם מזיקים, או שהכאשר זמם זהו על מה שרצו לחייבו בפועל ועל זה לא היה יותר מזיבורית. אמנם יעויין משנת רבי אהרן ב"ק סימן ה אות א בהערה שהקשה אמאי כתבו התוס' דשור תם דמגופו אינו מיטב והא כל מילי מיטב נינהו ובשלמא התוס' אפשר דסברי כהר"ח אך מה שהובא בשם הראב"ד שעדים זוממין על שור תם אכן אין חייבים מיטב, קשה הא כל מילי מיטב הוא. ותירץ בשני אופנים א. דענין מיטב הוא משום דמקרבי לכסף אך מטלטלין מצד עצמם אינם מיטב, ועל כן כשרצו להפסידו את שורו לא רצו להפסידו מיטב. ב. שתשלומי מיטב הם רק היכא שהם באים במקום כסף דמיטב הוא שהוא קרוב יותר לזוזי ובשור תם לא רצו להפסידו כסף אלא שור ואין שייך תשלומי מיטב. עכ"ד נמצא דאם נבוא לדון האם נדון הריב"א תלוי בנדון הגאון המחבר יהיה תלוי בשני תירוצי הגר"א קוטלר הנ"ל. ועיין קונטרסי שיעורים שם שתלה מחלוקת התוס' והרשב"א בחקירה בגדר חיוב מיטב. (וע"ע נמוק"י על המשנה לג, א שני שורים תמים שחבלו זה בזה שכתב דקמ"ל דלא אמרינן שכל אחד מהניזקין יגבה וישתלם ממיטב, קמ"ל דלא, דזהו מיטב שלו שיעמוד כל אחד בחלקו, ומבואר לכאורה דהענין הוא דרוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו ומעדיף זיבורית דידיה ממיטב דחבריה, והיינו דמיטב הוא דבר עצמי ולא רק משום דמקרב לזוזיה, אמנם גם הגר"א קוטלר כתב כן על מטלטלין, וראה קונטרסי השיעורים שם אות ו)..